שאלה: מה לעשות אם לאחר כנס "זוהר לעם" 2010 אינני יכול להתרכז בשיעורים, המילים כאילו חולפות ליד האוזן, ורק מדי פעם אני קולט איזה משפט?

תשובתי: האדם תמיד מתקדם רק קדימה, כל רגע מתגלה בו עומק (עביות) חדש ברצון שלו, רשימות חדשות. זה נכון לגבי כל אחד, ועל אחת כמה וכמה לאלה שהשתתפו בכנס "זוהר לעם" 2010, הם קיבלו התקדמות מאוד גדולה (חבל לי על אלה שלא השתתפו בכנס). עכשיו הם צריכים להרגיש כוחות שמקדמים אותם הלאה, קדימה.

קיבלת כוח גדול מאוד הודות להשתתפותך בכנס, מהאנשים, מההרצאות, מהשירים והריקודים, מכל מה שהיה שם. מאחר והקדשת לכנס שלושה ימים, ניתקת את עצמך מכל שאר העולם והכנסת את עצמך תחת השפעתו של הכוח העצום שהיה שם. בהתאם לכך מוסיפים לך עכשיו רצון, שאיתו עליך לעבוד. אתה יכול להתגבר על זה, רק אם תשתמש בכל הכוח שקיבלת בכנס, תישאר בקשר איתנו ותנצל את כל מה שניתן לך למען ההפצה, לא רק למען הלימוד עצמו. הלימוד בלבד לא יציל אותך. אתה קיבלת את הכוחות האלה מבחוץ בזמן שהיית בכנס, ועכשיו באותו האופן אתה חייב להוציאם החוצה! אחרת זה יגרום רק נזק, ויהיה כמו רעל, כי הרי קיבלת יותר מידי ולא השתמשת בזה בצורה נכונה. צריך שהכוחות שקיבלת יעברו דרכך לאחרים. אבל אם אתה תשמור אותם בתוכך, הם יהפכו לרעל.

אתה כמו תא בגוף הרוחני, שצריך להעביר דרכו את כל החומרים, ולעצמך לקבל רק השראה שעוזרת לך להעביר הכול הלאה. אז הגוף הזה מרגיש את החיים זורמים דרכו! אבל אם הזרם שבתוכו ייעצר, אז זה כבר לא חיים אלא מוות, כי הרי אין זרימה. לכן אין זה מספיק עכשיו רק לשבת וסתם לשמוע, צריך להפיץ את החומרים וההסברים, לנסות להשתתף בפעילויות השונות ולא רק ללמוד. הלימוד בלבד אינו מספיק, חשוב מאוד להיות בהשפעה!

חכמת הקבלה התגלתה בזמננו וכבר לא צריך להתחבא וללמוד אותה בסתר, כפי שהיה בעבר. עכשיו אתה מקבל אותה יחד עם המוני אנשים ועליך החובה להמשיך באותה הצורה. למען בריאותו של הגוף הרוחני, אתה נדרש להעביר הלאה את אותם הכוחות האדירים שכבר קיבלת.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 02.03.2010

שאלה: לפני מעמד מתן תורה עַם ישראל ערך הכנה מיוחדת במשך שלושה ימים. באיזה אופן עלינו להתכונן בצורה הטובה ביותר בשלושת הימים האחרונים שלפני הכנס?

תשובתי: שלושת הימים האלו נקראים שלושת ימי ההגבלה, כאשר אתה באופן מוחלט מתנתק מכל מה שהיה לך קודם.

ידוע לנו מחכמת הקבלה, שמסך שעולה עם הרשימות בהזדככות הפרצוף (הסתלקות האורות), מ"טבור" עד ל"פה", צריך לעבור ג' שלבים. רק בשלב השלישי בטוח שאין לו שום קשר עם השלב הראשון. תחילה הייתי בשלב הראשון, ואחר כך עליתי למדרגה הבאה. במדרגה הבאה עדיין קיימת הקרנת אור חוזר שיורד למדרגה הקודמת - זהו שלב אחד. אני עולה לעוד מדרגה אחת - וגם כן מקרין אורות לשני השלבים הקודמים. ורק לאחר ג' השלבים האלה, ג' ההגבלות, אני מגיע למצב, שבו אין לי שום קשר עם ה-"חטא" מהעבר.

לכן אנחנו חייבים להתנתק מכל מה שהיה לנו קודם, להתכונן לתיקון הרצונות שלנו, בכדי שנוכל לגלות את הכוח העליון שבתוכנו.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 15.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
ההכנה היא הדבר החשוב!
להביא את ההכנה לסיומה
כאב הריפוי של היום השלישי

תמיד נוצרת אצלנו השאלה: "מדוע רע לי? לא גרמתי שום דבר רע לאף אחד! מה כבר עשיתי?!". בדומה לילדים קטנים, אנחנו שואלים: "מה כבר עשינו?! מדוע כל הזמן רע לנו?!" ויחד עם זאת אנחנו מרגישים יותר גרוע, כביכול ללא כל סיבה הנראית לעין. אנחנו מחשיבים את עצמנו לאזרחים שומרי חוק, איננו אשמים בשום פשע. אז מה מתרחש?! מדוע הרוע הזה מגיע אלינו?

הכל מגיע מלמעלה כמובן. הרי בעולם שלנו אין דבר שלא היה מתוכנן מלמעלה, על פי החישוב של המערכת הכללית. ספר הזוהר מסביר שכל רגע מתגלות בנו תקלות חדשות. אם אנחנו שמים אליהן לב, אם אנחנו נמצאים במערכת הכללית, הכוללת בתוכה קבוצה ולימוד, זה נותן לנו כוח ורגישות לתקן אותן. אנחנו מתחילים לזהות את המצבים האלה, אחרת לא נוכל לזהות אותם. אם אנחנו לא מזהים אותם, אז התקלות האלה (הרשימות - גנים של מידע), האפשרויות לתקן את עצמי ולהתקדם ברוחניות - הופכות לכוח הרוע, הכלוא בנו, וזאת הסיבה לכל המחלות, הבעיות והמשברים בחיים שלנו. מדור לדור כל הרוע הלא מתוקן הזה מצטבר בהדרגה, ובדור שלנו הוא כבר מגיע למימדים משמעותיים.

כל זה מתרחש כיוון שהאדם אינו בונה בתוך עצמו את הרצון, את הכלי לאורות, שהיו מתלבשים בתוכו. ובמקרה כזה הוא היה מגלה את משמעות החיים שלו, ומשנה את הגורל שלו. ומכיוון שאין כלי, אז האורות האלה שהיו צריכים להתלבש בתוכו, נשארים בצורת רוח בלי גוף, ופועלים עליו בצורה רעה. אנחנו מאחרים בקליטת האורות האלה בתוך הרצונות המתוקנים.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 10.02.2010

שאלה: מה הוא "החלום" שעליו מדובר בספר הזוהר?

תשובה: איבר הקליטה שלנו (כלי) נקרא "רצון ליהנות". אנו מרגישים בתוכו את עצמנו ואת כל העולם שמסביב. אבל אנחנו מרגישים רק מה שנקלט על ידי חוש הקליטה שלנו - כלומר רק מה שמוגדר על ידו כהכרחי. אנחנו לא מרגישים שום דבר רוחני, לא אהבה ולא השפעה. אנחנו לא מרגישים עולם אחר שבנוי על השפעה, ולא על הקבלה.

המצב שלנו הוא אפילו לא "חלום" על המצב הרוחני, אלא מה שמתחתיו - מה שנקרא "קיסטא דחיותא", אור דקיק המחיה אותנו. האור הזה, רשימו (גן שנושא מידע) נותן לנו הרגשה של קיום במציאות מסויימת, כדי שממנו והלאה נוכל לעלות לרוחניות. והמציאות הזאת שעומדת עכשיו מולנו, תיעלם בהמשך, הרי ההרגשה הזאת ניתנה לנו במיוחד כדי שבהתפתחות הרוחנית שלנו נרגיש שאיננו תלויים בבורא, שנוכל להתפתח באופן עצמאי.

רמת "החלום" נמצאת מעל המציאות של העולם הזה. אבל יש הרבה סוגים של חלומות - רעים וטובים. הזוהר מספר על חלומותיו של פרעה, על חלומותיו של יוסף. ישנם חלומות שהאדם נכנס לתוכם בכוונה, תוך כדי ירידה ממדרגה גבוהה יותר למדרגה נמוכה יותר, לרמת החלום. ישנם חלומות כאשר מגיע הלילה, החושך הרוחני, ואנחנו ישנים - ואז רואים חלום, חלק של העולם הרוחני.

מצד אחד, החלום מגיע מחיבור עם מדרגה גבוהה יותר. מצד שני, בשביל להגיע לכך, צריך לאבד מדרגה נמוכה יותר. אבל בכל מקרה מדובר במצבים של הרצון שלנו, שיכול להיות ברמה שמנותקת לגמרי מהרוחניות - בעולם הזה, או ברמה הרבה יותר גבוהה, שקשורה מעט עם רוחניות, שנקראת "חלום".

"חלום" הוא לא מיסטיקה, זוהי מציאות בה נמצא אדם שעולה במדרגות הרוחניות. או שהוא עולה בעצמו ובכוונה נכנס למצב של שינה, או שהמצב הזה ניתן לו מלמעלה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 03.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
שינה – 1/60 מהמוות
המשמעות הרוחנית של חלום
אל תפחדו מחשכת המרתף!

שאלה: האם אנחנו יכולים לעשות קפיצה למעלה בכנס המתקרב?

תשובה: וודאי! הכול תלוי בנו. הכל כבר קבוע ברשימות הגלגולים הקודמים של הנשמות. כל המערכת מתחילה עכשיו להתחבר באופן גלובלי ומתגלים כל המקובלים וכל הנשמות, שהתחברו יחד.

לא במקרה העולם שלנו הופך לגלובלי כל כך - מתגלה מערכת הנשמות הכללית, והקשר בין כולם בכל העולם. כל האירועים נובעים ממערכת כללית ומושלמת. לכן זו לא סתם פעולה עקבית: 1- 2- 3- 4, אלא היא כוללת את כל המערכת, שמתחילה להחיות את עצמה.

כל חלק משפיע על כל השאר ואז התהליך מתפתח לפי התקדמות גיאומטרית.

מתוך שיעור על ההקדמה לספר הזוהר,  03.02.2010

ידיעות קודמות בנושא:
כיצד להכין את עצמי לכנס?
תן מתנה לנשמתך!

שאלה: כיצד אבא ואימא, שבאשמתם קרתה שבירת הכלים, איפשרו לזה לקרות? למה הם העבירו אור למטה? מתוך אהבת יתר גדולה?

תשובתי: לא, לא הייתה כאן אהבת יתר או חוסר הבנה או חולשה מתוך דאגה יתרה מצד האימא. כל האשמה הייתה בחוסר הידיעה על גורם אחד ויחידי, שלא היה ניתן לצפות אותו מראש. הם לא ידעו, שכאשר יתגלה הקשר עם הבורא, זה יביא לנברא הנאה כל כך עצומה שפשוט אין לו מסך עבורה!

ניזכר בדוגמא של האורח ובעל הבית. בעל הבית רוצה למלא את האורח מכל הלב, כי הוא אוהב אותו, ואילו האורח מסרב ומוכן לטעום רק למען בעל הבית, כדי שבזה יוכל להביע את אהבתו אליו, אבל בשום אופן לא כדי להשביע את רעבונו, למרות שהרעב משתלט עליו.

אני רוצה לאהוב את בעל הבית ולהשפיע לו הכל, אני רואה לפני את כל המטעמים שלו. אני בדקתי את כל המטעמים שעל השולחן הזה. אני משפיע לבעל הבית בכל מה שלקחתי ממנו. אבל בזה אני מגלה למי אני באמת משפיע… גדלותו מתגלה לי. ואז מתגלה לי ההנאה מהקשר איתו, שאין לי כוחות להחזיק מעמד מולו.

לא היה ניתן לצפות מראש מצב כזה, עד לקבלת האור, המטעמים. כי הרי בזה העליתי את עצמי בדרגה, למדרגת הבורא, וקיבלתי את המעמד של בעל הבית עצמו. הרגשה כזאת לא הייתה יכולה להתגלות בבריאה מלכתחילה, כי הבורא רצה שהיא תגיע לגילוי הזה בכוחות עצמה, כדי שאחר כך היא תשיג את המעמד הזה בעצמה. כי הרי כל שאר הפעולות של הנברא אינן עצמאיות, הן פשוט נפתחות ומתגלות בשרשרת הרשימות. אבל השגת מעמדו של הבורא וכל מה שמתגלה יחד עם זה - זה בדיוק מה שהנברא צריך לעשות בעצמו. וזה מה שמתגלה בזכות שבירת הכלים.

הבורא עשה זאת בדרך עקיפה, כדי שהנברא בעצמו יגלה וישבר. שבירה - זה גילוי, שאיני מסוגל לעשות זאת, זה למעלה ממני! איני מסוגל להשפיע כל כך הרבה, להקריב כזאת הנאה עצומה. ולכן אני נשבר. כלומר השבירה זה גילוי גדול מאוד של אותו התהום המפרידה בין הבורא לנברא. הנברא חייב להישבר ולגלות את הרע שבו.

מתוך שיעור "הקדמה לספר הזוהר", 31.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
כיצד נשבר הכלי?
להרגיש את הקצר החשמלי
האורח ובעל הבית עולים דרך כל העולמות

שאלה: כיצד ניתן להרגיש את האור המקיף ואת פעולתו בינינו?

תשובתי: לשם כך, צריך כמה שיותר להשתוקק ולשאוף להתאחד לרצון אחד כללי, כלי עבור האור. הרי האור מגיע ממקור אחד, ועלינו להפוך להיות דומים לו.

בכל מדרגה, כשהבורא והבריאה מתאחדים לאחד שלם, מופעל מגע ומופיעה ההרגשה. לכן, עלינו רק לרצות להרגיש עצמנו יחד, כאיש אחד, ובאיחוד הזה נגלה את האור.

האור אינו משתנה ואין לו תנועה - אנחנו הם אלה ש"גורמים לו לנוע". אנחנו הולכים לקראתו ובזה מזמינים, מעוררים על עצמנו את פעולתו. אנחנו מעוררים את עצמנו כדי להרגיש אותו, ואילו בו עצמו אין שום שנוי! בסופו של דבר, אנחנו מגלים את מה שהיה קיים תמיד. ובזה מסתכמת כל העבודה שלנו.

הזמן אינו קיים עבור אלו שמשתוקקים לבורא! הם כל הזמן מגלים לפניהם תמונות יותר ויותר אמיתיות ומוחשיות, שאין ספק בקיומן. תחילה מתעורר באדם רשימו (רישום מידע), ועל ידי עבודתו הוא הופך את הרשימו לתמונה ריאלית.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 31.01.2010

לאחר השבירה נשאר חלקיק של נשמתי בעולם אין סוף, אבל הוא מחובר עם כל יתר החלקים. אם אני אתקן את עצמי עכשיו, אז אינני מתקן את החלקיק הקטן עצמו, אלא אני מתקן את הקשרים שלו עם כל השאר.

מלכתחילה כל הרצונות שלנו היו מחוברים יחדיו על ידי האור העליון. לא ידעתי כיצד אני פועל: אני השפעתי לאחרים וקיבלתי מהם, כפי שציווה עליי האור. כך היה עולם אין סוף - כלי כתר עם אור הנפש הממלא אותו, המוחזק במצב הזה על ידי הכוח של האור העליון. אבל עכשיו זה לא מספיק לנו בכדי שנהיה מחוברים.

כעת עליי להבין בעצמי את המערכת של הנשמה הכללית, עליי לדעת בעצמי כיצד להתחבר עם האחרים ולספק להם חיים. לכן היה צורך בשבירה, כדי שכל אחד יתערבב עם כולם ויישארו בו הרשימות של המידע הזה.

אם אנחנו לא נתחיל לתקן את עצמנו כל אחד מאיתנו יתחיל להרגיש כיצד מתעוררים בו כל אותם החיבורים אך בצורתם הלא מתוקנת - שנאה נוראית כלפי כולם. התחושה הכללית תהיה שכולם ירצו שהאחרים ייעלמו. המוצא היחידי הוא לתקן בעצמנו את המערכת הזאת.

מתוך שיעור על הקדמה לספר הזוהר, 18.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
עיגול הוא סמל השלמות הרוחנית
עיגול – צורתו של העולם האינטגראלי

שאלה: בחכמת הקבלה אנחנו לומדים שלפני המצב של הגדלות חייב להיות קודם המצב של הקטנות. מה זה בא ללמדנו בעבודה הרוחנית?

תשובתי: הכל נעשה בהדרגה. התיקון תמיד נעשה מהקל לכבד. הרשימות מתגלות מהקלות יותר לקשות יותר. בדיוק כך גם אנחנו צריכים לארגן את חיינו, ולא לחשוב שניתן לדלג מעל איזשהו שלב. שרשרת הרשימות מחייבת אותנו לעבור מצבים באופן עקבי, זה אחר זה. אנחנו לא יכולים לפספס שום מצב. בלתי אפשרי לדלג מעל איזושהי מדרגה.

לכן, אם אני לא עובר למצב הבא, זה סימן שעדיין לא מימשתי את מצבי הנוכחי. זה אומר שלא הכנתי את עצמי למעבר למצב הבא.

אין כאן שום וויתורים. הבורא לא יכול להקפיץ אותך קדימה. זה אותו דבר כמו שאתה שואל: למה הוא לא ברא אותי במצב מושלם? מאחר וחסר לך רצון, חוש קליטה. אתה חייב להשיג אותו בעצמך. מאותה הסיבה אינך יכול עכשיו לדלג מעל כמה מדרגות, לפספס אותן. זה בלתי אפשרי, מאחר ויהיה חסר לך רצון.

איך תרגיש מצב יותר גבוה, אם לא רכשת כלי לתפיסתו? על מנת שתשיג מצב עליון אתה צריך להגדיל את הרצון שלך, להרחיב את כלי הקליטה שלך, לעשות אותו יותר משפיע. אם לא השגת תכונת השפעה, אתה לא תרגיש אותו. כי הרי העולם הרוחני נמצא כאן, בבקשה, קח אותו!

האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת. חסר לך רק רצון. "אני רוצה לקפוץ למעלה מעל כמה מדרגות!", נסה! אבל כיצד תקפוץ? אתה חייב בשלבים, בהדרגה לפתח את עצמך, כל פעם ב-ד' בחינות, יותר ויותר גבוה.

זה בלתי אפשרי אחרת. לכן סדר יציאת הרשימות קבוע מראש. בתוכנו ישנן רשימות אשר מחכות בתור בכדי ליישמן. מלמעלה יש אור אין סוף המוכן לתקן ולמלא אותך. אבל הכל תלוי ברצון שלך, ואתה עצלן…

מתוך שיעור על פתיחה לחכמת הקבלה, 18.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
תענוג אינסופי לפניך!
משחק החיים

שאלה: למה העליון רוצה להשפיע לתחתון אם הוא נמצא במצב של "חפץ חסד" - לא רוצה כלום למען עצמו?

תשובתי: לא העליון הוא שרוצה להשפיע לתחתון, אלא רשימות - גנים של מידע, של התחתון מעוררים אותו. אנחנו מולידים ילדים לא משום שאנחנו רוצים בעצמנו להיות הורים. הרשימות של אלו הרוצים להיוולד מעוררות בנו רצון להפוך להורים. האדם העתידי שיוולד ממך, מעורר בך רשימות שתוליד אותו.

מתוך שיעור על פתיחה לחכמת הקבלה, 18.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
הרימו ידיים בתפילה
ברוחניות אפילו תינוק חייב להיות חכם
מה זאת תפילה

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

הכנה לשיעור הקבלה היומי

נושא: ברגע שהבורא מעורר את האדם, ושם ידו על הגורל הטוב, יש לאדם בחירה חופשית. ודבר הבחירה החופשית של האדם תלוי בבחירת הסביבה הנכונה, שתפעל עליו, ושיוכל להתפעל ממנה, כי בזה הוא מקבל כוחות ורצון להתקרב למטרה (14:26)

"כי אמת הדבר ונכון מאד, שה' יתברך בעצמו מניח ידו של אדם על גורל הטוב… ודבר הבחירה של האדם היא רק לענין החיזוק… להתחזק בדרך הטוב בכל מיני אמצעים ותחבולות, ויעשה כל מה שתמצא ידו לעשות בכחו, עד שיגמור את מלאכת הזכוך, ולא יפול חס ושלום תחת משאו באמצע הדרך"

המשך קריאה

שאלה: אם ההיסטוריה של האנושות היא רק סרט הקיים בתפיסה שלי, אז למה הוא כזה ארוך?

תשובה: הוא לא ארוך הרי הזמן לא קיים! זמן הוא רשימות, שמתממשות בתוכך בצורה כזאת שנדמה לך שזה זמן. יכול להיות שכשתצרף אלייך את כל שאר חלקי הנשמה שלך, תקצר את הזמן עד כדי כך שכל הפעולות תהפוכנה למהירות מאוד, האחת מייד אחרי השנייה.

אתה יכול לחוש את הזמן כמו כוכב, שקיים מיליארדי שנים או כמו ג'וק קטן, שחי כמה שעות ואז מת, הכול תלוי בתחושת הזמן. אנו חשים את הזמן, כי האגואיזם שלנו מפעיל את עצמו בין הפעולות, בין הרשימות ומושך את הזמן. לולא האגואיזם שלנו, הרשימות היו מתממשים מייד, ללא שום הפסקה וכולם היו נדחסים לנקודה אחת.

מתוך שיעור על מבוא לספר הזוהר, 10.01.2010

ידיעות קודמות בנושא:
לאן מוביל אותנו ספר הזוהר?
ההיסטוריה של האנושות חיה בי

כשאנחנו קוראים בספר הזוהר אנחנו צריכים לראות בסיפוריו קשר בין כוחות, עלינו להשתדל לסווג ולמיין אותם בתוכנו, כי הרי הכל נמצא בתוכי. הזוהר נותן לנו תמונה אחרת, לא גשמית, של המציאות הרוחנית. עלינו להשתדל לגלות אותה בתוכנו. על ידי מאמצנו אנחנו חייבים להשיג את המצב שבו כל התיאורים המופיעים בספר הזוהר יתחילו להתלבש ברגשות ובלב.

לאט לאט יתחילו להתגלות, בצורה של תכונות, כל מיני דמויות, אובייקטים, פעולות של השפעה או קבלה וכו'.

כשתשמע את המושגים: "יסוד", "ירושלים", "יעקב", "באר", אתה לא תחשוב על צורתם הגשמית, אלא מייד תחשוב רק על תכונותיהם הפנימיות. ואז פתאום תראה: "רגע… כל העולם נמצא בתוכי!". זו תהיה הפתעה כל כך גדולה עבורך! "הכל - בתוכי!".

עכשיו אני יורד במדרגות למטה, מתיישב במכונית ונוסע לירושלים. אתה תבצע את הפעולות הגשמיות האלה, אבל יהיה לך ברור שאתה מבצע את כל זה בפנים. אתה מבצע פעולות פנימיות, והפעולות הגשמיות רק ילוו את הפעולות הפנימיות. זה יגיע בהדרגה, מתוך קריאה בספר הזוהר. אין לנו אמצעי אחר, כפי שמסביר בעל הסולם בהקדמה לתלמוד עשר הספירות, סעיף קנ"ה.

צריך כל הזמן לכוון את עצמנו באופן כזה שנתפוס ונסדר את כל המושגים בתוכנו. אנחנו נולדנו ועשרות שנים אנחנו קיימים בעולם הזה, עברנו הרבה גלגולים. יש לנו רשימות מכל הגלגולים הקודמים, ואנחנו כל הזמן נמצאים בתפיסה השקרית והמבלבלת הזו ואין אנו מצליחים לגלות שזה שיקרי. זה יגיע בהדרגה. האור יעבוד. כי הרי הוא לא יכול לעשות זאת בפעם אחת. הוא לא רק רוצה לשנות אותנו, הוא חייב להכניס אותנו לתפיסה הזו במודעות, כדי שנבין ונסכים, נחכים ונרכוש את זה.

כשאנחנו משתתפים בתהליך זה אומר שאפשר להפעיל עלינו לחץ גדול יותר. לכן אנחנו חייבים להשקיע כאן מאמצים בהתקשרות עם הקבוצה כדי לקבל ממנה את חשיבות המטרה ובקריאה בספר הזוהר, אבל רק בתנאי שאנחנו ניגשים לקריאה זו בצורה נכונה, כפי שכותב בעל הסולם במבוא לספר הזוהר.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 06.01.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
לאן מוביל אותנו ספר הזוהר?
מצידו השני של המסך

שאלה: האם כל ההיסטוריה של האנושות מתוארת בתוכי?

תשובה: אני תופס את המציאות רק כאן ועכשיו! אני מתאר לעצמי, בתוכי, איזשהו סיפור "בזמן", על מה ש"היה", ו"יהיה", אבל זה רק הדמיון שלי. האם זה קרה באמת בעבר? רק בתודעה שלי. כך קלטתי את זה. אך בחוץ אין כלום, הכול רק בתוך הרצון שלי ליהנות.

בתוך הרצון שלי עוברים חלקי מידע (רשימות) כאילו מקרינים סרט, ויש לי תחושה כאילו אני חי בתוך ההצגה. ברצון שלי, בסרט שלי, המציאות מחולקת ל"אני" וכל שאר הטבע: דומם, צומח, חי, אנשים.

החלוקה הזאת לשני חלקים נפרדים, אפילו מנוגדים, קיימת בתוכי בשביל לתקן את האגו שלי, כדי שאחבר את כל חלקי הרצון שלי יחד. רצון אחד שלי שונא רצון אחר, בגלל שרצון אחד נראה בעיני מחוץ לי, ורצון אחר כבתוכי. לכן אני דוחה את הזר ופועל רק לטובתי.

כתוצאה מהלימוד אני חייב להבין שמה שאני תופס כחיצוני רק נדמה לי. זה בנוי כך כדי שאתגבר על ההפרדה הזאת ואתקן את הרצון להשפיע, שאפסיק לראות הבדל בין רצונות חיצוניים ופנימיים.

אני צריך לגלות אהבה באותו המקום שאני מרגיש שנאה. אז אתחיל לחוש את העולם הרוחני.

אלו אותם הרצונות רק מחוברים אליי. אני לא צריך לחפש עולמות רחוקים, הכול נמצא כאן בקשר ביני לבין מה שנראה לי עכשיו רחוק ושנוא. אחר כך אני אגלה שבעצם שנאתי את עצמי והזקתי לעצמי.

מתוך שיעור על מבוא לספר הזוהר, 10.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
לאן מוביל אותנו ספר הזוהר?

לאחר השבירה הרצון שלי מתחלק לשני חלקים, ג"ע ואח"פ, חלק אחד אני מרגיש כעולם שמחוץ לי. לאמיתו של דבר, אני חש את הרצונות בתוכי, אך נדמה לי שהם בחוץ, כאילו אני רואה אותם מולי במראה. ובחלק השני אני מרגיש שכל העולם נמצא בתוכי, ומה שאני רואה עכשיו זה מימוש הרשימו שאני מרגיש בחמשת חלקי הרצון שלי. ויותר מזה אין כלום!

בכל רגע רשימות חדשות מתעוררות בתוך הרצון שלי וגורמות להתפעלויות חדשות, זה אומר שאני מייד רואה עולם אחר.

כל החיים שלי, כל המציאות, זה הרשימות שעוברות דרכי ומתממשות. האור פועל עליי, על הרצון שלי, דרכו מתחילות הרשימות לעבור בשרשרת כמו כשמקרינים סרט קולנוע.

אני רואה ומרגיש את זה כאילו זה החיים שלי, אבל האם אני באמת חייתי? אם מסתכלים אחורה 20-30-40 שנה, אפשר להאמין שזה הייתי אני? נדמה לי שראיתי איזשהו סרט. הרבה אנשים חשים: "אלו הם חיי, או חלמתי חלום?".

זה בכלל לא החיים שלי, הם עברו דרכי כמו בחלום, לא אני פעלתי, לא אני עשיתי. הייתה קרן אור, הסרט הוקרן ואני ראיתי אותו ושחקתי בו את התפקיד שלי. כל מה שהיה שם זה הרשימות, האור והרצון שלי ליהנות.

וכל רשימו שעבר, חילק את הרצון לשניים: פנימי וחיצוני, ואני הרגשתי בסרט הזה את עצמי ואת מה שמחוץ לי - עצים, שמש, ירח, אנשים, התחתנתי, ילדתי ילדים, עבדתי.

כל זה נעשה כך כדי שהמציאות תראה לי כמחולקת לשניים וכדי שתהיה לי הרגשה שחוץ ממני קיים עוד כוח, הבורא והוא שמכריח אותי לחפש אותו. כשאני מכנס את המציאות החיצונית לתוכי, אני משיג את הבורא.

מתוך שיעור על מבוא לספר הזוהר: 07.01.2010