מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א - כתבי בעל הסולם, מאמרי שמעתי, מאמר קיז

נושא: אם תכלית הבריאה, היא בשביל להנות לנבראים, אם כן, מה היה לו לבורא, לברוא את העולם הזה הגשמי, העכור והמלא יסורים, הרי ודאי שהיה יכול להנות לנבראיו כמה שרוצה ? (02:20)

"אם כל תכלית התורה וכל הבריאה, אינה אלא להרים את האנושות השפלה, עד שיהיו ראויים לאותו רוממות הנפלאה - "ולדבקה בו יתברך ויתעלה". היה לו לברא אותנו ברוממות זו, ולא להטריח אותנו ביגיעת הבריאה, התורה והמצוות?
ואפשר לתרץ על פי מה שמובא בחז"ל: "מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה". פירוש, כל המתקיים וניזון על ידי יגיעת אחרים, מפחד (מתבייש) להסתכל בצורתו, משום שאין לו צורה אנושית… ומאחר שמתוך שלימותו יתברך, אין דבר חסר יוצא הימנו. לפיכך, כדי שנוכל להנות מיגיע כפינו, הכין לנו העבודה הזאת, וברא הבריאה בצורתה המשפלת, והעבודה היא על ידי תורה ומצוות, המרוממת אותנו, משיפלות הבריאה, ועל ידי עבודה זאת, נמצאנו משיגים רוממותנו על ידי קניין עצמי. וכל העונג והטוב המגיע לנו מידו יתברך הרחבה והמלאה אנו מרגישים כמו בעלים עליו, ולא כמקבל מתנה"

המשך קריאה

שאלה: לאלו שינויים פנימיים צריך לצפות בזמן לימוד ספר הזוהר, ואיך לפתוח את עצמך יותר להשפעת האור?

תשובה: הבדיקה הנכונה ביותר של השפעת ספר הזוהר עליי היא בשאילת השאלה הבאה: האם אני רוצה להתחבר עם כולם, ובחיבור איתם להיות במלכות דעולם האצילות? זהו התנאי שאיתו אני משיג את המאור המחזיר למוטב.

התנאי לקבלת התורה בהר סיני - להיות כאיש אחד בלב אחד. התנאי להיות ברוחניות - להיות בשבת אחים גם יחד. "יושב" משמע שאתה מוריד את עצמך, מוכן להיות יחד עם כולם. העומדים נבדלים בגובה, היושבים - שווים.

לכן, אם האדם מרגיש שתוך כדי לימוד ספר הזוהר, במהלך מספר שבועות או חודשים מתרחשים בו שינויים כלשהם ביחס לקשר עם אחרים, הוא מוכן קצת יותר להקשיב, מתעוררת בו נטייה כלשהי לזה, מתגלה לו חשיבות החיבור עם האחרים, הוא מתחיל להרגיש שהכול באמת עובד בצורה כזאת, ומוכן לקבל את זה - זה סימן להתקדמות, סימן שהאור עובד עליו.

אפשר להגדיר זאת כך, ההתקדמות היא רק על פי ההסכמה לחיבור עם כל הנשמות האחרות, זאת ההבחנה. כל השאר לא בהכרח קשור לחכמת הקבלה ולהתקדמות למטרה. את המטרה משיגים רק בחיבור.

בעולם אין סוף אנחנו קשורים יחד בצורה אין סופית, ללא גבולות. כל השלבים בדרך לאין סוף מוגדרים בכך שאנחנו מתחברים בינינו יותר ויותר. זאת אומרת, שקיימים 125 מידות של חיבור. לכן רק על פי המוכנות שלנו להתחבר עם האחרים, אנחנו יכולים לבדוק את ההתקדמות שלנו. כל שאר הבדיקות לגמרי אינן נכונות.

גם כשאני נע באופן אגואיסטי, אני רוצה להשיג את הרוחניות, להתחבר עם אחרים על מנת להשיג אותו, זה כבר בכוונה "לא לשמה". אני כבר מבין שאני חייב לסרב לאגו שלי, על מנת שאוכל לזכות במשהו הרבה יותר גדול. עדיין האגואיזם מניע אותי, אבל כבר בכיוון המטרה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 8.03.2010

שאלה: בשיעורים היומיים על ספר הזוהר אינני מבין דבר, אך אני חש בקשר עם החומר. בשיעורי הערב אינני מוצא את עצמי, אני מרגיש את עצמי מנותק לגמרי מהחומר, מחשבות על עניינים שבשגרה היומיומית משתלטות עליי, פשוט אינני מסוגל להתרכז בשיעור. מה עליי לעשות על מנת להתרכז בחומר הנלמד? האם יש פעולה אוטומטית כלשהי שעליי לעשות במצב הזה?

תשובה: הפעולה האוטומטית במלחמה בהפרעות היא להודות לבורא ששולח לך את ההפרעות. הרי "אין עוד מלבדו", הוא יוצר את כל ההפרעות האלה, הוא שולט בשכל ובלב שלך. הוא יודע יותר טוב ממך אילו מחשבות כדאי לשלוח לך עכשיו, הוא רואה את היתרון במחשבות על היומיום, הבעיות והבלבול. כיצד יש במחשבות האלו יתרון? אם בתוך כל הבלבול הזה ובתוך כל הבעיות, למספר רגעים, אתה משתדל בכל כוחותיך להתחבר לאיזה קטע קטן מהטקסט - הרווחת את הכול. ואם אתה יושב בשיעור עם ראש נקי וממש מרחף בעולמות רוחניים - אין בהכרח שזה נכון.

אתה זקוק לכל המצבים האלו, שבהם אתה צריך להשתדל ולהתגבר על כל ה"נחשים" הקטנים (הרצונות האגואיסטיים) שמפריעים לך בדרך. כל הגילויים הגדולים יגיעו בסופו של דבר ובפתאומיות, דווקא מהקשיים ומהיציאות, כאמור: "מציון (יציאת האור) תצא תורה".

לכן אסור לחשוב שאם הראש לא עובד או אין מצב רוח, אז אין משמעות בישיבה בשיעור ובשמיעת הזוהר. אם לאדם באמת קשה והוא מרגיש את עצמו מנותק, עייף ומבולבל, אך בכל זאת הוא במעט מנסה להתחבר עם החומר, ככל שהוא מסוגל, אפילו לרגע - הוא מרוויח הרבה יותר מאשר הוא נמצא במצב של השראה גדולה. את ההשראה הזאת גם נתנו לו מלמעלה, כאילו ניפחו לו בלון. דווקא העבודה הקשה, ההשתדלות לעלות מעל כל ההפרעות, מביאה תועלת.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 08.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
האם אתה מצפה לישועה?
עבודה כל כך פשוטה
יותר הפרעות – עבודה יותר איכותית

מתוך מאמרו של הרב"ש, "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'": כשהאדם הולך ללמוד תורה, צריכה להיות נגד עיניו המטרה, כלומר הסיבה, שבשבילה הוא הולך ללמוד. שהמטרה, היינו הרווח, מה שהוא צריך להשיג מהתורה, הוא "המאור שבה, שמחזירו למוטב".

חוץ מזה איננו צריכים דבר!!! אנו צריכים לדמיין לעצמנו, להשתדל ולהרגיש שכל מה שקורה, קורה הודות לאור העליון, אין עוד מלבדו - הוא המנהיג והמשגיח ורק הוא עושה את הכול.

לכן אנחנו צריכים רק לרצות ולצפות לפעולותיו ולתוצאותיהן. כל עבודתנו היא לגרום לכך שפעולותיו יבואו עלינו, להרגיש שאנחנו במדרגה תחתונה והוא במדרגה עליונה, ולהפוך להיות דומים למדרגה העליונה הזאת, לאור העליון. ככל שנשתוקק אליו, שנרצה להידמות לו, הוא ישפיע עלינו באותה המידה ויהפוך אותנו לכאלה.

יוצא מכך שעבודתנו פשוטה מאוד. לא משנה איזה קטע מספר הזוהר אנחנו קוראים ועל מה מדובר שם, לא חשוב כמה אנחנו מבינים או איננו מבינים את מה שקראנו, אם קיימת מערכת של קשר בינינו לבין האור העליון, מערכת שנקראת "ספר הזוהר", אנחנו צריכים להשתמש בה ובזמן הקריאה להשתוקק להידמות לאור.

עם הרצון הזה נעורר אותו והוא ישפיע עלינו, ולאט לאט נתחיל להרגיש את תוצאות פעולותיו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 09.03.2010

ידיעות קודמות בנושא:
הנס שבספר הזוהר
פותחים את עצמנו להשפעת האור
זוהר - אור של גמר תיקון

שאלה: ברור שכל ספר משפיע על האדם, גם אם זה ספר בישול. כשאנחנו קוראים את מאמרי החברה של הרב"ש או מאמרי בעל הסולם "מתן תורה", "ערבות" וכולי, ברור לנו שמדובר בהם על איחוד ואחדות. כשאנחנו קוראים את ספר הזוהר, אנחנו מאמינים שהמקובלים גם כן כתבו על איחוד, אבל זה אינו ברור מהטקסט עצמו. כיצד טקסט כזה יכול להשפיע על האדם?

תשובתי: ספרים משפיעים על תפיסת העולם שלנו. נניח שאנחנו קוראים ספר עם מתכונים לבישול המבוססים על סביבה ירוקה ואורגנית. אנחנו מבינים על מה מדובר, זה משפיע על המוח שלנו. כך גם ספר הזוהר, אך הוא כתוב בצורה שפונה לשׂכל רוחני, לכן איננו מסוגלים להבין על מה הוא מדבר. בבעלותנו שׂכל גשמי בלבד, אנחנו חייבים להתעלות למדרגת השׂכל הרוחני בכדי שנוכל להבין על מה ספר הזוהר מדבר.

לפעמים אנחנו כבר מרגישים בתוכנו שינויים, פתאום אנחנו תופסים משהו שלא יכולנו לתפוס קודם. פתאום אנחנו רואים דברים מנקודת מבט שונה לחלוטין, מזווית שאיננה קיימת בעולם הזה, מזווית יותר פנימית. בינתיים זה מתרחש אצלנו בכוונה של "לא לשמה" (על מנת לקבל). בהמשך, כאשר נבין מה הכוונה של "לשמה" (על מנת להשפיע), נרכוש שׂכל ורגש רוחני.

בכדי להביא אותנו למצב כזה ספר הזוהר נכתב בשתי שכבות: שכבה אחת - כאשר אתה קורא סיפורים כאילו על העולם הזה, שכתובים בצורה מוזרה מאוד: על המשכן, בעלי חיים, מדבר סיני וכולי. שכבה שנייה - יותר פנימית, במושגים ומונחים קבליים: זעיר אנפין, מלכות, ג' קווים, עליות, ירידות, אבא ואימא וכולי.

אין לנו קשר עם אף אחת מהשכבות. בעיקרון אין אלו שתי שכבות, אלא שתי שׂפות המדברות על אותה התופעה. את השכבה היותר קרובה אליי, המספרת כאילו על העולם הזה, אני מסוגל לתאר לעצמי: אוהל, המשכן, בני אדם המבצעים כל מיני פעולות. את השכבה השנייה אני גם כן מסוגל לדמיין אך בצורה מינימלית - קו ימין וקו שמאל, מעלה, מטה, מעבר של האור, עליות וירידות של פרצופים.

אנחנו חייבים להשקיע מאמצים גדולים כדי לדמיין לעצמנו את שתי השכבות כאחד שלם, הרי הכול נמצא בתוכי, מדובר על הקשר שלי עם כוחות ההשפעה. כל אלו הם כוחות ההשפעה ושום דבר חוץ מהם.

היכן המשכן, היכן אוהל המועד, היכן זעיר אנפין, היכן המלכות? הכול נמצא בתוכי. אני צריך להתייחס לשתי השכבות האלו כאל התכונות הפנימיות והרוחניות שלי. אני רוצה להוציאן מתוכי החוצה, להרגיש אותן. זה מה שנקרא "לפתוח ספר", לגלות אותו.

בספר עם מתכונים או המלצות להרזיה, אני שוטף את המוח שלי בידיעות של המחבר, אני רוכש את השׂכל שלו, והוא משפיע עליי, דעתו מתחילה לעניין אותי. בספר הזוהר אין "שטיפת מוח", אין כפייה, אין שום דבר. ה"סגולה" עובדת בו רק לפי הרצון שלי. לכן הרצון שלי חייב להיות כל כך חזק, כדי שספר הזוהר באמת ישפיע עליי, והרוחניות תתגלה לי.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 06.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
הקשרים הסודיים של ספר ה"זוהר"
ספר הזוהר – המפתח לכניסה לעולם העליון
שלט לניהול ההתפתחות הרוחנית

שאלה: כיצד אני יכול להיות בטוח שהבקשה שלי נכונה ומכוונת לתיקון?

תשובתי: אם האדם לומד יחד איתנו, הכוונות שלו עוברות תיקון בקביעות, זו אחר זו. התיקון מתבצע בין החברים בצורה "ויראלית" (מהמילה וירוס - חיידק) משום שאנחנו מחוברים למערכת נשמות אחת, אנחנו מעבירים זה לזה את האפשרות להיתקן.

יכול להיות שהאדם לבדו אינו מסוגל עדיין לעשות דבר, אבל הוא כמו ילד קטן שיושב יחד עם המבוגרים ומקבל מהם את כל מה שנחוץ לו. זה פועל רק כאשר יש לו רצון להתחבר עם האחרים והוא משתדל לעשות זאת, עד כמה שהאגו שלו מאפשר לו.

אינך צריך לעשות חשבון עם עצמך לבד: האם הצלחתי לעשות משהו היום או לא. ביחידות האדם לעולם לא יתקן את עצמו ולא יוכל להעריך נכונה את הכוונה שלו. עלינו ללמוד בשיתוף, כדי שלפני הלימוד נוכל להרגיש את החיבור שלנו, ולהשתוקק ללמוד כאיש אחד בלב אחד, בכדי למשוך על עצמנו את האור המקיף.

כל שיעור הוא כמו קבלת התורה בהר סיני. כי הרי עליי לקבל את התורה - האור, כמו שנאמר: "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". בכל רגע בשיעור אני עומד מתחת להר סיני, והתנאי שניתן לי על מנת שאני אקבל את התורה, המאור המחזיר למוטב, הוא להיות כאיש אחד בלב אחד.

מכאן ברור שהחשבון אינו נערך עם כל אחד בנפרד, אלא עם כולם בכללות, בהתאם ליכולת שלנו להתחבר בתנאים שניתנו לנו מלמעלה, ובהתאם למאמצים שבאים מאיתנו מלמטה. בזה נמדדת ונקבעת ההצלחה! לכן צריך בצורה בלתי פוסקת להמשיך. כך המאמצים שלנו יצטברו לחשבון אחד גדול, וסוף כל סוף יתרחש הגילוי!

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 08.03.2010

רשומות קודות בנושא:
הכינו לי תבנית של אור
ענן גדול של ספקות
5 גרם זהב מתוך 100 ק"ג של עופרת

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א - זוהר לעם, פרשת חיי שרה, אות פ

קטע הכנה לשיעור

"כשהאדם הולך ללמוד תורה, צריכה להיות נגד עיניו המטרה, כלומר הסיבה, שבשבילה הוא הולך ללמוד. בטח כדי שירויח מהלימוד התורה, כי בלי רווחים אי אפשר לעבוד. לכן הוא צריך לדעת, שהמטרה, היינו הרווח, מה שהוא צריך להשיג מהתורה, הוא "המאור שבה, שמחזירו למוטב".

המשך קריאה

זוהר: פרשת במדבר, סעיף ל"ו: כמ"ש, שדרום, חסד, אחוז במזרח ותלוי בו כמו ענף בשורשו. כי דעת הנעלם, התחלת השמש, שעקרו ת"ת, הנקרא שמש ומזרח, אלא בעליתו לי"ה נעשה דעת. ובהתחלת הדעת באו"א עלאין נעשה שורש לגילוי החסד, שעל ידו מזדווגים או"א עלאין ומוציאים החסד (אהבה וחסדים).

מצד אחד עלינו למצוא בכל מילה בספר הזוהר תיקון, תרופה. האור צריך להביא לנו שינויים בתכונות שלנו בהתאם למקור שממנו הוא מגיע. כך צריך להתייחס לקריאת ספר הזוהר. מצד שני צריך להשתדל שהחומר הנקרא יהיה יותר ויותר בהיר ומובן. הכול נובע מההוי"ה הראשונה (י-ק-ו-ק). זהו השלד הבסיסי, ד' בחינות דאור ישר, הכול מתלבש על הבחינות האלה, ארבע אותיות, ג' קווים ומלכות שמקבלת מהם, הכול נובע מהחיבור הזה.

קודם כל עלינו לשאוף ולהשתוקק לתקן את השבירה בתוכנו, בכדי שכל מילה בספר הזוהר תחדור אלינו כמו תרופת הצלה. הרי התורה נוצרה כ"תבלין" לרצון, כאמצעי לתיקונו. כשאני רוצה להתחבר עם הטקסט, לגלות אותו, הוא מתגלה ומתחבר איתי לאחד שלם.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 07.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
תתאזר בסבלנות ולבטח תבריא
זמן ההכנה

שאלה: אתה אמרת בשיעור שתלמידי רבי עקיבא כתבו את ספר הזוהר ואת התלמוד. אולי אתה יכול לדייק ולהגיד מי בדיוק כתב מה?

תשובתי: אתה צודק, אמרתי באופן כללי כדי להדגיש שמרבי עקיבא הגיעה אלינו כל שיטת התיקון. תלמידיו הגישו לנו את השיטה בשתי צורות: התורה הגלויה - המשנה, ובעקבותיה התלמוד. ותורת הנסתר - חכמת הקבלה.

לרבי עקיבא היו (מתוך 24,000 תלמידים) 5 תלמידים גדולים: רבי מאיר, רבי יהודה בר עילאי, רבי יוסי בן חלפתא, רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), רבי אליעזר בן שמוע (ראה "שער הכוונות" של האר"י).

רבי יהודה הנשיא, תלמיד של תלמידי רבי עקיבא, חתם את המשנה. רבי יהודה בר עילאי - החוקר החשוב ביותר של המשנה. רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) כתב את ספר הזוהר.

בטקסט המקורי של ספר הזוהר אין חלוקה לפסקאות עם מספרי סעיפים ושמות מאמרים. הטקסט הוא אחד ורציף. התורה בכללה כתובה ללא רווחים, מתחילתה ועד סופה. החלוקה נעשתה משום שאנחנו קטנים ואיננו מסוגלים לקבל ולכלול את כולה, בבת אחת, לתוכנו.

ככל שאנחנו מתקדמים קדימה עם התפתחות הדורות, מזמן כתיבת ספר הזוהר או התורה, אנחנו זקוקים יותר ויותר לחלוקה של גוף הטקסט לחלקים, פסקאות, כותרות, כי הרי קשה לנו מאוד לתפוס שורות על שורות של אותיות - להסתכל על השורות והאותיות ולהידמות בכוונותינו אליהן - זוהי עבודת התיקון של האדם על הרצון.

על כן בעל הסולם חילק את כל ספר הזוהר לפסקאות ומאמרים, ובנוסף הוסיף הקדמה והסברים מקדימים לטקסט. על ידי הפירוש שלו הוא רצה לאזן את הטקסט של ספר הזוהר, לא לכתוב סתם הסברים, אלא להבליט בטקסט את הקו האמצעי. ללא הפירוש שלו לא היינו מסוגלים לאזן את הטקסט הזה בתוכנו, הוא לא היה יכול להתלבש בנו בצורה הנכונה, בקו האמצעי.

בעל הסולם אינו נותן לנו הסברים, הוא פשוט מכוון את ראייתנו, את הגישה, את ההרגשה, כדי שזה יעבור בקו האמצעי, בשביל הזהב. אני צריך לקבל ולהודות על כל פירוש, ארוך או קצר, ולהבין שבזה אני בונה את הקו האמצעי שלי. לשם כך מיועד פירוש הסולם.

ללא הפירוש ספר הזוהר הוא טקסט עם שני קווים, כמו גם כל התורה כולה, כי הרי את הקו האמצעי אנחנו צריכים לבנות בעצמנו, פירוש הסולם עוזר לנו בכך. לכן הוא נקרא "סולם", משום שהוא בנוי בצורת מדרגות, בהן נשאר לנו רק לעלות. עלינו להשקיע לשם כך מאמצים, אבל הסולם כבר מוכן. רק תיתן לעצמך דחיפה קלה קדימה, ואתה לבטח לא תטעה בדרך.

בעל הסולם כתב שלאחר כתיבת הפירוש שלו על ספר הזוהר, הוא משוכנע כעת שאין האדם יכול לטעות, ומצפה לו עלייה רוחנית נפלאה - אנחנו יכולים להשיג את אור התיקון.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 04.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
מה כתוב בזוהר ובפירוש הסולם
סולם כלפי מעלה
הסולם

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

הכנה לשיעור הקבלה היומי

נושא: ההבדל בין "גלות" ל "גאולה" (06:30)

"צורתו של ההעדר אינו אלא בחינת השלילה של ההויה. והנה צורת ההויה, שהיא הגאולה, מודעת לנו בכתוב "ולא ילמדו עוד איש את רעהו, כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם". וא"כ יהיה צורתו של ההעדר הקודמתו. דהיינו צורתה של ה-גולה היא בחינת השלילה של דעת השי"ת, שזהו חסרון באל"ף, שחסר לנו ב-גולה והמקווה לנו ב-גאולה, שהיא הדביקות ב"אלופו של עולם". שזהו כל פדות נפשינו בדיוק, לא פחות ולא יותר. והוא שאמרנו, שכל האותיות של גאולה נמצא בגולה, חוץ מאל"ף, שהוא "אלופו של עולם""

המשך קריאה

שאלה: מה לעשות שמתוך השעה שבה אנחנו קוראים בספר הזוהר, אני חשבתי על האור המקיף רק כמה שניות?

תשובתי: זה לא טוב. ישנו מדרש שאומר שכשהאדם נפטר ומגיע לבית משפט של מעלה, שואלים אותו אם הוא עסק בתורה וציפה לישועה. לא ישאלו אותך על שום דבר אחר, רק על זה. התורה נקראת המאור המחזיר למוטב. רצית אותה או לא? בשביל מה אתה חושב שנשלחת לעולם הזה?

יכולת לעסוק בחכמת הקבלה, זה ניתן לך על ידי הבורא, הוא הביא אותך לקבוצה שבה לומדים את חכמת הקבלה ונתן לך את כל האמצעים, ומה קרה אחר כך? מה עשית בעצמך במערכת הזו שהשפיעה עליך - האם ציפית לישועה, לתיקון? אתה תצטרך בעצמך לתת את התשובה לכך.

היום סיימנו לקרוא בזוהר, האם אתה יכול לומר שהיית בתוך הטקסט? בזמן הלימוד כבר מאוחר לחשוב על כך, הכול תלוי בהכנה. אתה צריך להגיע לשיעור כבר מוכן, עם רצון בוער, עם דרישה, כפי שאתה בא לרופא ומבקש: "דוקטור, תן לי כבר תרופה, אני אבוד, אני מרגיש כל כך רע!". כאשר אתה מגיע עם כוונה כזו, אז בזמן השיעור אתה כבר מצפה לישועה. אבל אם מלכתחילה הגעת ללא דרישה לקבל תרופה, מאחר ואינך מרגיש את הרע שבך, את האגואיזם שלך, את אי היכולת שלך להתחבר עם חברים - אז גם בזמן הלימוד אתה לא תיזכר בזה.

אתה חייב לגלות החסרונות האלה, את היצר הרע שלך, עוד לפני שאתה פותח את ספר הזוהר. כשכבר תפתח את הזוהר, יהיה מאוחר לשנות משהו! כל העבודה נעשית בזמן ההכנה, הכול תלוי רק בה.

הכאב צריך להיות מורגש בתוכך, בכדי שתרצה להרגיעו על ידי ספר הזוהר. אי אפשר להיזכר באופן מלאכותי בזמן שאתה כבר צריך לבקש את התיקון. אינך יכול לרמות את הבורא, הוא קורא את אשר בליבך, את הרצון העמוק ביותר שאפילו אתה אינך יודע עליו. הבורא בוחן האם לענות לך עליו או לא. אם הרצון עוזר להתקדמות הרוחנית שלך ובונה בך קו אמצעי, אז האור עוזר לך. ואם לא, אז האור מקדם אותך מצידו האחר, על ידי ייסורים, עד שבסופו של דבר אתה תחבר הכול בצורה הנכונה ותקבל תשובה אמיתית.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 03.03.2010

מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א - זוהר לעם, פרשת תולדות, אות ק"ו

הכנה לשיעור

"כשהאדם מתפלל על הכלל, שהיא המלכות, הנקראת כנסת ישראל, הכלל של הנשמות, ששכינתא בעפרא, ואז מתפלל שהיא תעלה, היינו שה' יאיר בה את חשכתה, ממילא כל ישראל יעלו בדרגה, וגם האדם המבקש, שהוא גם כן בתוך הכלל"

המשך קריאה

זוהר: פרשת תולדות, סעיף י"ד: כי אע"פ שכל אדם בעולם מישראל, כולם ראויים לברך את הקב"ה. אבל (ישנן) ברכות, שבשבילם יתברכו עליונים ותחתונים. מי המה המברכים אותו? עבדי ה'. ומי המה שברכתם ברכה? העומדים בבית ה' בלילות. אלו הם הקמים בחצות לילה, ומתעוררים לקרוא בתורה. הם העומדים בבית ה' בלילות. ושניהם צריכים, שיהיו עבדי ה', ושיקומו בחצות הלילה. כי אז הקב"ה בא להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן.

בחכמת הקבלה "חצות" אינו תואם לזמן הנקבע לפי השעון האסטרונומי, בהתאם לסיבובי כדור הארץ, אלא למצב שבו האדם בונה את החושים (הכלים) הרוחניים שלו.

אם המדרגה הקודמת שלו כבר מוצתה במלואה הוא שוהה בחשכה, כמו זרע הנרקב באדמה. זהו תנאי מחייב לרכישת המדרגה החדשה, כדי שמצבו הקודם יהיה כרקוב בעיניו. אז האדם מתחיל לראות בחשכה את המדרגה החדשה, שאותה האור העליון מעצב לו. בינתיים, בתכונותיו הנוכחיות, היא נראית לו כחושך. כי הרי כל מדרגה שבאה היא השפעה גדולה ביחס לרצון שאינו מתוקן אשר נגלה בפניו. מצד אחד מאיר לו אור גדול, ומצד שני מתגלה בו רצון נוסף שאינו מתוקן.

המדרגה החדשה כבר קיימת בו, רק שהוא מרגיש אותה כחושך - חוסר אור בתוך הרצון. הרצון הנוסף שלו עדיין אינו מתוקן ולכן האור מורגש כחושך, ואז האדם מחפש כיצד לשנות את היחס שלו למציאות שבה הוא נמצא. כי המציאות בפני עצמה היא תמיד החלק של המלכות המתוקנת, שפעם אחר פעם מתגלה לו יותר ויותר. האדם כל פעם משנה את תפיסתו, את הרגשתו, את הכרתו, ואז דורש את המאור המחזיר למוטב, לא בכדי שהמציאות תשתנה, אלא בכדי שתשתנה תפיסת המציאות שלו.

אדם כזה נקרא "עבד ה'", מאחר והוא מבין שבכל מצב הכול מגיע מ-"אין עוד מלבדו". כתוצאה מהתיקון שהוא עושה בתכונותיו (בכלים שלו), משתנה רק תפיסת המציאות שלו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 01.03.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
אור וחושך
כל העבודה נעשית בלילות חשוכים
החושך המלא באור!

זוהר: פרשת מקץ, סעיף קע"ח: הקב"ה עשה לו אדם, שיתחזק בתורה, וללכת בדרך האמת ולצד ימין, ולא ילך לצד שמאל. ומשום שהאנשים צריכים ללכת לצד ימין, יש להם להרבות אהבה זה עם זה, כי אהבה היא בחינת ימין, ולא יהיה שנאה זה עם זה, שהוא בחי' שמאל, כדי שלא להחליש הימין, שהוא המקום שישראל מתדבקים בו (ישר-אל).

נדמה שמדובר כאן על חיים של חברה מתוקנת, אבל צריך יחד עם זאת להשתדל לפרש את זה בפנימיות.

אין הבדל בין אם ספר הזוהר מדבר על אוסף של בני אדם או על אוסף של תכונות פנימיות בנשמתנו, זה אותו הדבר, הכול מורכב מאותן עשר ספירות. אנחנו מרכיבים עשר ספירות בכלי של הנשמה העתידית שלנו, של אדם הראשון, ובכל אחד מאיתנו ישנו אותו התרשים הפנימי המורכב מעשר ספירות.

לכן ספר הזוהר כותב לפעמים על האבחנות הפנימיות ומתאר את התכונות שלנו, לפעמים בצורה שבה צריכה להיראות החברה, ולפעמים על אדם אחד או על חיות ובהמות. תמיד צריך להשתדל לראות מייד את הכתוב במספר רמות: ברמה הפנימית של הנשמה שלי, בתוכי, ברמה של החברה, בקשר עם החברים, בקנה מידה של כל האנושות. בעתיד כל הרמות האלו יתחברו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 04.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
בכל גרגיר חול מסתתר אין סוף
5 גרם זהב מתוך 100 ק"ג של עופרת
לך לקראת השלמות