מדי יום, בזמן שיעור הקבלה היומי, עמדת המקורות מוצאת אסמכתות לדברי מתוך כתבי המקובלים. לפניכם לקט הציטוטים שהם מצאו לשיעור של היום, בצירוף ציון החלק הרלוונטי של השיעור, תקציר דברי והזמן שבו הדברים נאמרו

חלק א - זוהר לעם, פרשת מצורע, אות טז

נושא: כל ההתקדמות של האדם נמדדת דווקא מתוך גילוי הקלקולים המתגלים בו, במהלך דרכו הרוחנית. לכן יש לו על מה לשמוח, כי יש לו מה לתקן (05:50)

"אני שש ושמח באותם הקלקולים הגלוים, ומתגלים… אמנם כמה אני מתאונן ומצטער, על הקלקולים שעדיין לא נתגלו, ועתידים להתגלות, כי קלקול הטמון הוא באפס תקוה, ותשועה גדולה מהשמים - היא ההתגלות שלו, כי זה הכלל, שאין לך נותן מה שאין בו, ואם נתגלה עכשיו, אין שום ספק שהיה גם מעיקרא, אלא שטמון היה, לכן שמח אני בצאתם מחוריהם… שבהתגלות רשעים קבורים, אף על פי שלא נכבשו בשלימות, מכל מקום התגלותם עצמם, לתשועה גדולה יחשב"

המשך קריאה

זוהר - זהו כינוי לאותו האור המגיע מראשו של אריך אנפין - מהמצב של גמר התיקון, דרך עשרת המקובלים הענקיים האלה, המהווים את עשר הספירות העיקריות, הוי"ה שלמה.

זוהי המערכת העליונה המקורית, אשר ירדה לדרגה מסוימת, ובעל הסולם קירב אותה עוד יותר אלינו. יוצא שאנחנו נמצאים בקשר עם המצב הגבוה ביותר והכל נעשה עבורנו!

זוהר - זה גילוי המערכת העליונה שבה מתירים לך ללחוץ על כפתורים. ואינך יודע על אילו כפתורים אתה לוחץ, אבל המערכת מתרגמת אותם לפעולות הנכונות.

המקובל מבין מה אתה רוצה, הוא נותן לך, לא את מה שאתה מבקש על ידי הצעקות שלך - אלא בהתאם לצורך הפנימי שלך, את מה שנחוץ לך באמת. לכן כתוב על ספר הזוהר, שזהו הספר המיוחד ביותר מכל ספרי הקבלה.

"תלמוד עשר הספירות" - זהו ספר מיוחד. אבל הוא כתוב צורה שמסיחה את דעתנו, ואיננו מסוגלים לחבר את הרגש בקריאה. יכול להיות, שלאחר שנקרא בספר הזוהר נוכל להתחיל לקרוא את תע"ס בצורה נכונה. כמו הזוהר שפונה אל הרגש, יחד עם פירוש "הסולם", הפונה אל השכל, מנענע אותנו לשני הצדדים האלה כך שאיננו מסוגלים לעמוד מולו.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 04.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
הכל מונע על ידי האהבה…
רבי שמעון ותשעת תלמידיו

זוהר: פרשת מקץ, סעיף קס"א: ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים. אלו שלשת ימים הם כנגד ג' ימים של שכם, שכתוב, ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים.

יום השלישי - זה תמיד כאב, היום הקשה ביותר בתיקון, כי ביום הזה מתרחש חיבור הדדי של הקווים ימין ושמאל. זה לא קו הימין, כמו היום הראשון, כאשר עלינו להתחמש בכוח ההשפעה. ולא קו שמאל, היום השני, כאשר צריך לבדוק איזה חלק שלו ניתן לחבר לרצון להשפיע.

היום השלישי - זוהי התמזגות הדדית של תכונה אחת עם התכונה השנייה, ובעולם שלנו לא קיים דבר כזה. בעולם שלנו יש רק חיבור, כאשר אחד מתחבר עם השני, ואחד משקיע, למשל את המוח שלו, והשני - את הרגש. ואז הם מתחברים ומשלימים זה את זה. מאחר ובעולם שלנו קיימת רק תכונה אחת - לקבל. האיחוד מתרחש רק בתוך של התכונה היחידה הזו, בהיבטים ובצורות השונות שלה.

ההתמזגות ההדדית שעליה מדובר ברוחניות, מסמלת שנוצר משהו חדש לחלוטין, שלישי, אשר אפילו שמורכב בבסיסו משני הראשונים, מהווה תופעה חדשה לחלוטין, אשר לא הייתה קיימת כלל. המשהו החדש הזה נקרא נשמה, או אדם.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 04.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
בנקודת הפוקוס על הרוחניות
שלושה קוים

כתוב: "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין כי המאור שבה מחזירו למוטב". התיקון קורה רק בהתאמה לכוונתו של האדם.

כפי שהאר"י מסביר (באמצעות תלמידו, רבי חיים ויטאל), בהקדמה לספר "עץ חיים", וגם בעל הסולם ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות"- הכל תלוי בכוונת האדם הלומד תורה. בספרי התורה מספרים רק על תיקון הנשמה. אם האדם מתכוון לתקן את נשמתו כאן ועכשיו ורוצה למשוך את המאור המחזיר למוטב, כלומר: מרגיש שיש לו מה לתקן כיוון שלומד על תכונותיו הוא ותכונותיו של הבורא - איזו תהום פעורה ביניהם ולאיזה מצב עליו להגיע - אז נוצרת אצלו הדרישה לתיקון, לשינוי הפנימי.

ספרים אשר נכתבו על ידי מקובלים הנמצאים בהשגה רוחנית, כלומר שהשיגו את הבורא - נקראים "ספרי קודש" כיון שהם מספרים על ההשפעה, על אהבת הזולת. לכן אנשים השואפים להגיע להשפעה נאמר עליהם שהם לומדים תורה, כי ספרי התורה הם אורות המגיעים ומתקנים את האדם. ואז במידת התיקון של האדם, מילות התורה מתקנות את נשמתו.

ב"הקדמה לספר הזוהר" נאמר שהתורה מתחלקת ל-613 מצוות (תרי"ג עיטין) ו-613 מילויים (תרי"ג פקודין). 613 מצוות הן אורות, המגיעים ומתקנים את 613 הכוונות שלנו מ"לא לשמה" ל"לשמה", על מנת שכל הרצונות שלנו יהיו בכוונה להשפיע. 613 המילויים האלו הם אורות הממלאים את הרצונות המתוקנים שלנו על ידי אור התורה.

לכן עלינו להשתדל ולהתחיל את לימוד ספר הזוהר, דווקא עם הכוונות האלה; כל אדם בנפרד וכולנו יחד. בכך תלוי התיקון כולו והעתיד הטוב שלנו.

כמובן אם הרבה אנשים מתאספים יחד, יש להם כוח ועוצמה גדולים יותר; במיוחד אם קודם היו רחוקים זה מזה וכעת, יחד, הם רוצים להגיע אל המטרה: גילוי הכוח העליון שמכוון אותם. ברור שאיחוד כזה הוא בעל עוצמה גדולה יותר וחשיבות הכוונות גדולה יותר. לכן חשוב מאוד ללמוד מהן הכוונות הנכונות לפני הלימוד.

ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", סעיף י"ז, בעל הסולם מסביר באופן מפורט מה צריכה להיות הכוונה שלנו: "ולפיכך מתחייב הלומד בטרם הלימוד, להתחזק באמונת השי"ת ובהשגחתו בשכר ועונש".

מה זאת אומרת: "להתחזק באמונה"? להתחזק במידת ההשפעה. כלומר, לפני הלימוד אני מתחייב שברצוני להגיע לתכונת ההשפעה ואני לומד לשם כך. "ואז", אומר בעל הסולם, "יהיה נכון לבו בטוח, כי מתוך שלא לשמה יבוא לשמה". מכל הכוונות הטבעיות שלנו, השאיפות להרוויח בחיים האלה, נגיע לכוונות אמיתיות: רצון להגיע לכוח העליון, כוח ההשפעה.

דווקא הכוונה קובעת את טיב הלימוד ואת תוצאותיו אשר להם אנו מצפים.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 03.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
להביא אור לעולם
התורה ניתנת כל יום - בואו נקבל אותה!
עבודת הבורא

חלק א': זוהר לעם, פרשת מצורע, אות כ', פרשת כי תשא, אות א'
"עולם" הוא מגוון רצונות הנשמה, ממנו אני מרכיב בתוכי תמונה אחת.
להורדה: וידאו | אודיו

חלק ב': כתבי בעל הסולם, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות קמ"ז
הכלים של השפעה הם אותם הכלים של קבלה, שאני כיוונתי ומשתמש בהם להשפעה.
להורדה: וידאו | אודיו

חלק ג': כתבי בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות כ"ח
לעולם אל תיאבק בעצמך לבד. רק אור, כוח התיקון, משנה את טבע האדם מקבלה להשפעה.
להורדה: וידאו | אודיו

שיעורים נוספים במדור: שיעור הקבלה היומי

שאלה: למה הכוונה כשנאמר שהבורא מתייחס אלינו בחסדים?

תשובתי: אם הבורא לא היה מתייחס אלינו בחסדים, אף פעם לא היינו מצליחים לתקן את עצמנו. כי הרי אנחנו מלכתחילה נמצאים בכזה מצב, שאיננו מסוגלים להבדיל בין הטוב והרע. וכמובן, היינו נוטים לצד הרע כי הרי הוא מרכיב את היסוד של התכונות שלנו. אם ההנהגה העליונה תפעל באותו הכוח גם מהצד הטוב וגם מהצד הרע, אני תמיד אבחר ברע, ומלמעלה ידחו אותי כמו כל רשע. כך אני אף פעם לא אשיג את המטרה.

לכן מלמעלה נעשה איזה תיקון, תוספת, ושם לא מביאים בחשבון את התכונות הטבעיות שלי. כי הרי הבורא ברא את היצר הרע, ולכן מתחשבים רק עד כמה אני יכול בהתאם לתכונות שלי ולטבע שלי, לנצל את האמצעים שניתנו לי (קבוצה, מורה, ספרים), בכדי לעשות לפחות צעד קטן לכיוון התיקון. ועל זה נאמר שהבורא מתייחס אליך בחסדים…

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 03.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
עבודת הבורא
את המלחמה הזאת הבורא מנהל עבורך
ברוחניות אין מקפצות

זוהר: פרשת מקץ, סעיף ק"א: וכל נתיבותיה שלום. נתיבותיה, אלו הם השבילים היוצאים מלמעלה, מאו"א… וכולם, אוחז אותם הברית בלבדו, יסוד, שנקרא שלום, שלום בית, ומכניסם לים הגדול, בעת שהוא בגבורתו, שאז נותן לו שלום. וז"ש, וכל נתיבותיה שלום. יוסף היה ברית שלום, שזכה לנתיבות הנ"ל, והיה מלך במצרים, ומושל על הארץ.

המטרה היא, שכל התכונות תתחברנה בעזרת יסוד על חשבון העבודה של המלכות. למעלה לא זקוקים לתיקונים ולחיבור של הספירות. הכל זו עבודתה של המלכות שמנסה להבין זאת וליישם, כמו ילד קטן שמשחק ולומד. אם הוא יצליח לאסוף את חלקי הלגו המפוזרים, הוא ידע כיצד לעשות זאת בצורה נכונה. אבל אין זה אומר שהמשחק עצמו מקולקל. הוא בכוונה נבנה כך עבור הילד, כדי שהוא ידע כיצד להרכיבו.

בפרצופים עליונים אין שום הגבלות ומצבים. זו רק המלכות שמרגישה את כל התופעות האלה ומחליטה, שזעיר אנפין כך מתייחס אליה, ושופטת אותו בכוח החסרונות העצמיים.

יסוד נקרא "כל" - הוא כולל בתוכו את כל התכונות, כל המצבים, כל הכוחות שקיימים מעליו. ובהתאם לחוק השתוות הצורה עלינו להידמות אליו. וזה אפשרי, רק אם כולנו נתאחד לנקודה אחת, בדיוק כמוהו - זה נגד זה.

כאשר הנשמות מתחברות במלכות ומוכנות לבטל את עצמן, בכדי להתמזג לנקודה אחת ביחס ליסוד, שגם הוא נקרא נקודה אחת - אחד נגד השני, אז אנחנו יכולים לקבל מהיסוד את אור התיקון ואור המילוי.

לכן הדבר היחידי שעלינו לעשות, בכדי לקבל אור מהיסוד, זה להתאחד לנקודה אחת, כאיש אחד בלב אחד - וזה התנאי להיות דומה לו. ואז יתרחש המגע הראשוני הזה, אשר נקרא קבלת התורה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 02.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
ראי בעל אור חוזר
התורה ניתנת כל יום – בואו נקבל אותה!
קביעת המטרה זה הכי פשוט

צריך להשקיע מאמצים רבים, בכדי לגלות שאתה "רשע". כי רק בתנאי שאנחנו רוצים בכל הכוח לעלות למעלה, להשיג השפעה ואהבה ללא תנאים וללא הנאה עצמית -מתגלה לנו שאנחנו הפוכים מזה לחלוטין.

בשלב הראשון (שלב ההכנה) בתוך התהליך של גילוי הטבע האמיתי שלנו, אנחנו מגלים שגגות וזדונות. מאותו הרגע שהאדם מתחבר לקבוצה ומתחיל לעבוד בצורה נכונה, ברצונו לאהוב את האחרים, להתחבר אליהם בערבות הדדית, הוא מייד מגלה שאינו רוצה שום דבר רוחני, הוא מתחיל לזלזל ולשנוא את כולם. האחד מתגלה כנגד השני - זה נקרא גילוי האמת. עד שהוא לא יגלה את כל השגגות והזדונות האלו, הוא לא יעבור את המחסום. המחסום הוא שלב שמסמל לי שגיליתי את כל יצר הרע שבי, ועכשיו צריך לבוא אליי אור התיקון, כדי שנוכל להתחבר ובזה להיות דומים לבורא. ואז כל המערכת הזאת תתאחד: האור העליון - האחד, יוכל להתלבש ברצון הכללי שלנו, שגם כבר יהיה אחד.

אור - זו מידת החיבור שלנו. והוא זה שנותן לנו התרשמות והנאה שנקראת אור.
בורא - זו הרגשה בתוך הרצון שהגיע לאיחוד ואהבה, ולכן הוא מכונה בורא - "בוא וראה".

השגת תכונת השפעה בתוך הרצון נקראת אור ובורא.

לכן, הדבר היחיד שעלינו לעשות כדי להיכנס לעולם הרוחני - זה להתאחד.

אבל תחילה עלינו לגלות את כל השנאה. ואז אני רוצה לאהוב את הזולת יחד עם כל החסרונות שלו, עם כל השנאה שלו כלפי - ואני רוצה לאהוב אותו! דווקא אז אני מגלה שלא יוצא לי דבר, אני בתוך השנאה כלפי אחרים, ובשונאי אותם, אני שונא את עצמי! זהו היסוד הפנימי שלנו, ונדרש כאן אור חזק מאוד כדי לגלותו. השנאה הזאת נקראת הר סיני (הר של שנאה), שלידה מתרחש מעמד מתן תורה.

מתוך שיעור על הקדמה לספר הזוהר, 03.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
יחד ננצח
להביא אור לעולם
התורה ניתנת כל יום – בואו נקבל אותה!

שאלה: כאשר אנחנו עובדים על איחוד, איזה אגו אנחנו מגלים: כללי או פרטי, או כל אחד בנפרד?

תשובתי: אנחנו כולנו עובדים על האיחוד והחיבור בכדי להשיג את הרצון הכללי, שבו יתגלה הבורא, תכונת ההשפעה.

כאן אין כבר שום חלוקה לאגו אישי או כללי. אני תלוי בך ואתה תלוי בי, כולם תלויים בכולם. אדם אחד קודח חור בספינה הכללית וכולם טובעים. ולכן גם הפרטי וגם הכללי הופכים לבלתי ניתנים לחלוקה - לאחד. אם אנחנו רוצים להשיג איזו מטרה והולכים לקרב, אז איזה הבדל יש בין הפרטי והכללי - זה כמו לוחמי קומנדו: או שננצח ביחד, או שנהרג ביחד. כל מה שיש לחברה יש גם לפרט, ולהיפך. לכן המושג "אישי" נעלם, והוא לא חשוב, אם אני הצלחתי או אם מישהו אחר הצליח, או כולנו - ההצלחה או הכישלון הם של כולם. אני או הקבוצה, זה אותו הדבר.

זה נקרא ערבות שאין באפשרותנו להשיגה, וזה מה שרוצה עבורנו אור התיקון (האור המקיף). מלמעלה נותנים לנו תנאי, להיות כאיש אחד בלב אחד. אבל איננו מסוגלים לבצע זאת. אנחנו מגלים אנטי-ערבות, החיסרון שלו הוא באותם לוחות הברית שנשברו.

כי הרי אנחנו מבינים שאיננו מסוגלים לכך, אנחנו מתנגדים לתורה הזו. אינני רוצה את הרוחניות הזו, שהיא מנוגדת לדימויים שלי! עכשיו מתגלה לי האגו האמיתי שלי: שאינני רוצה ואינני מסוגל להתחבר - זה נקרא "עגל הזהב". ומי בונה לי אותו? - אהרן, תכונת החסד, הכוח העליון שבי בונה לי את עגל הזהב! הגילוי הזה מגיע רק כתוצאה ממאמצים גדולים ביותר.

מתוך שיעור על ההקדמה לספר הזוהר, 03.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
להביא אור לעולם
התורה ניתנת כל יום – בואו נקבל אותה!
עבודת הבורא

זוהר: פרשת מקץ, סעיף פ"ה: בכל מקום שהוא על דין של שאר העמים, לטוב הוא. משום שמשא פירושו מעמסה, מעמסה היא על הקב"ה שלום העמים עובדי כוכבים ומזלות, וכשנגזר עליהם הדין, מעביר מעל עצמו אותה המעמסה, שהיה סובל בשבילם. ועל כן כשנאמר בהם משא, הוא לטוב.

הרצון ליהנות לא מסוגל להשתנות בצורה אחרת, אלא רק תחת השפעת הלחצים והכבדות הלב, הבאים לאדם. אנחנו רואים כיצד בזמנים קשים, העולם מתחיל להקשיב קצת יותר וכבר מסוגל לשמוע. כך כל אחד מאיתנו.

חכמת הקבלה מאפשרת לנו להקדים תרופה למכה, ללכת בדרך הטובה (אחישנה) במקום דרך הייסורים (בעתו).

אבל בכל מקרה התיקון של הרצון ליהנות מתרחש על חשבון לחצים והגבלות, עד שנחליט שאנחנו חייבים לשנות אותו ואז כבר נחכה למאור המחזיר למוטב. הרי רק האור, שברא את הרצון האגואיסטי שלנו, יכול לתקן אותו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 2.2.2010

ידיעות קודמות בנושא:
מתי "הרשעים" יוצאים לחופשי
דרכי החסד

זוהר: פרשת מקץ, סעיף ק': ועל כן למדנו, הרשעים שבגיהנם, בשעה שנכנס השבת, נחים כולם, ויש להם חירות ומנוחה. בשעה שיצא השבת, יש לנו לעורר עלינו את השמחה העליונה, שננצל מאותו העונש של הרשעים הנדונים משעה ההוא ולהלאה. ויש לנו להתעורר ולומר, ויהי נועם ה' אלקינו עלינו. זה הוא נועם העליון, שמחת כל, המוחין דישסו"ת. ועל זה נאמר, דרכיה דרכי נועם.

"הרשעים" הם אותם הרצונות שמחייבים אותנו להרגיש את עצמנו בגיהנום - הרגשת הבושה, שמתעוררת בתוכנו בגלל שאנחנו רואים את תכונת ההשפעה וכנגדה את הרצונות שלנו, שעדיין אינם מתוקנים.

עלינו לבחון כל תכונה שלנו במצב הזה. לא ניתן להגיע לתיקון מבלי להרגיש קודם את הגיהנום בכל תכונה ותכונה שאיננה מתוקנת, המנוגדת לבורא. וכאשר אנחנו נשיג את כל זה, נגיע לתיקון, ואז כל הדרכים הופכות ל"דרכי החסד". אנחנו קובעים זאת כך בעצמנו!

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 02.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
מתי "הרשעים" יוצאים לחופשי

שאלה: כיצד עלינו להכין את עצמנו במשך היום לקריאת הזוהר, במיוחד עכשיו שמתקרב כנס "זוהר לעם" 2010?

תשובתי: צריך להתרכז יחד ולפנות אל המאור המחזיר למוטב. זוהי סיסמא פשוטה מאוד. ביחד - זה אומר להתחבר.

אבל בשביל מה? - בשביל שהאור המחזיר למוטב ישפיע עליי.

ומה זה האור הזה? - זה האור המתקן את היצר הרע.

מה זה היצר הרע הזה? - זהו חוסר הרצון שלנו להתחבר יחד.

הכל נמצא בתוך הידיעה הזאת: ישנה מלכות, אוסף של נשמות, שבה אנחנו צריכים להתחבר בדרישה כללית כלפי היסוד, בכדי שהוא ייתן לנו את האור של התיקון והאור של המילוי. וזה הכל! זאת הכוונה שצריכה להיות בכנס הזה.

אם אנחנו כבר עכשיו חושבים על כך ומבינים, שבחיבור הזה תלוי כל העתיד הטוב שלנו, הרי זה הופך אותנו דומים לכוח ההשפעה, ויותר מזה לא צריך שום דבר.

עלינו לקרוא פעם נוספת על מעמד מתן תורה בהר סיני. זהו אותו המצב בדיוק שבו אנחנו רוצים לראות את עצמנו. כתוב, שכל אדם צריך לראות את עצמו כאילו הוא עומד תחת הר סיני ומקבל את התורה. התורה ניתנת כל יום. אבל רק אם אנחנו נתחבר כאיש אחד בלב אחד ונתייצב כאחד מול העליון שגם הוא אחד, אז נוכל לקבל ממנו את התורה. אנחנו נוכל להשיג מגע איתו ולקבל ממנו אור מקיף.

רק למצב הזה עלינו להתכונן, כדי שהנשמות תרצנה לדחות את האגו האישי שלהן ולהתחבר יחד, כדי למשוך את אור התיקון, שיישם את החיבור שלנו. ובחיבור הזה אנחנו נגלה את הבורא.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 02.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
עבודת הבורא

זוהר: פרשת מקץ, סעיף פ"ה: בכל מקום שהדין נגזר על ישראל, ואומר משא, כביכול הוא מעמסה על הקב"ה להעניש את ישראל. והוא משא מצד זה ומצד זה. הן אם יענישם והן אם לא יענישם הוא משא עליו כביכול. כי אם לא יענישם ישארו בזוהמת החטא, ואם יענישם הוא מצר כביכול בצרת ישראל. וע"כ כשנאמר בהם משא הוא לרע.

חשוב מאוד להבין שבלתי אפשרי להתקדם ללא גילוי הרצון ליהנות המוסתר בתוכנו במידתו האין-סופית. לכן כאשר הרצון הזה מתגלה לנו כל פעם במקצת, אנחנו מרגישים בעיות ואסונות, הכבדת הלב וכבדות יותר גדולה בעבודה. אבל זה בלתי אפשרי ללא זה, כי הרי התיקון מתבצע מעל לרצון ליהנות, לכן הוא מחוייב להתגלות באופן הזה. דווקא הגילוי שלו, הוא סימן לכך שהנברא כבר מוכן לתיקון. ולכן מגלים לו כל פעם שכבות חדשות ובלתי מתוקנות של הרצון ליהנות שלו, בכדי לתת לו אפשרות לעבוד עליו.

בעיקרון יש לברך על הרע כמו על הטוב. כי הרי אין שום דבר רע - יש רק גילוי של אותו יצר הרע, שכבר היה מוסתר בתוכנו, ועכשיו עם גילוי "הרשעים" האלו - הרצונות האגואיסטיים, ניתן לתקן אותם.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 02.02.2010

אנחנו קוראים בספר הזוהר על סוגי רצונות ותכונות שונים הקיימים בכל אחד מאיתנו. על כולנו להשתדל ולשאוף לגלות את הרצונות והתכונות האלו בכלי הנשמה המשותף לנו. המאמצים שלנו הם הדבר החשוב ביותר. המצב הטוב יותר הוא שכולנו יחד נשתדל בעבודה הזו ולא כל אדם לבדו ישתדל לגלות אותם בתוכו.

בתוכי נמצאים כל הרצונות האלה: פרעה, משה וכל האחרים. אני לא יודע מי הם ומה הם מהווים, איני יכול לזהות את התכונות האלו, לתאם ביניהן, להעריך את הרמה שלהן. אני רק שומע צלילים, מילים. אבל צריך להשתדל להסתכל עליהם כמו על מבנה כללי - עשר ספירות כלליות של הנשמה שלנו.

מחברי ספר הזוהר היו עשרה חברים, ואחרי שהתחברו יחד לכלי אחד שלם, הם השיגו את התיקון של כל המדרגות. כך גם אנחנו צריכים לדמיין לעצמנו את המצב שלנו. כמובן שלכל אדם יש חוש אישי לרוחניות, הרי כל אחד כלול גם מעשר ספירות. אבל העבודה שלנו לא תהיה מושלמת אם לא נתחבר בכלי הנשמה המשותף, שגם הוא מורכב מעשר ספירות, בהויה שלמה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 1.2.2010

ידיעות קודמות בנושא:
לא ניתן להעביר הכל באמצעות המילים
עבודת הבורא

חלק א': זוהר לעם, פרשת מקץ, אות קל"ד
העולם הזה - מלכות נשארת בתכונותיה. העולם הבא - מלכות מקבלת את תכונות הבינה.
להורדה: וידאו | אודיו

חלק ב': כתבי בעל הסולם, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות קל"ד
במהלך התיקון עלינו לבנות את עולם האצילות בתוכנו.
להורדה: וידאו | אודיו

חלק ג': כתבי בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות כ'
באין-סוף אינני מקבל שום דבר, חוץ מהיכולת לאהוב, וזה ממלא אותי בתענוג אינסופי.
להורדה: וידאו | אודיו

שיעורים נוספים במדור: שיעור הקבלה היומי