אחד, יחיד ומיוחד

שאלה: למה כל כך קשה לאדם לייחס את כל המתרחש עמו לכוח האחד שפועל בעולם, לבורא?

תשובתי: כל עוד איני מרגיש את הבורא בחושי, כל עוד איני קשור למקור הזה בקרן אור, כל עוד הוא לא נמצא בתוכי, ואני בתוכו – לא אוכל לחשוב עליו ברגע שמשהו מתרחש איתי או בתוכי.

אני מגיב על כל הרגשה או מחשבה בחיפוש אחר אלפי סיבות, ולא בחיפוש אחריו. כך מרגיש כל אדם, שעדיין לא הגיע להרגשה ברורה ומוחשית של הבורא, ככוח שממלא את כל המציאות.

אין זה משנה, אם אנחנו מדברים על אנשים שחיו לפני 5000 שנה או על האנשים שחיים היום – מאז ומעולם טבעו האגואיסטי של האדם אינו מסוגל להתקשר להבנה שקיים כוח אחד שמנהל את הכול.

אנחנו נמצאים בפיצול. נבראנו על בסיס שני ניגודים – אור וכלי, חושך ואור.

ההרגשה שלי מורכבת משני מרכיבים: רצון והרגשה, מילוי והיעדר המילוי בתוך הרצון.

אחד מהם מגיע ישירות מהבורא, ואילו השני מגיע ממנו בצורה בלתי ישירה (אם זה תענוג).

אך אם אלו ייסורים, שני המרכיבים הללו מגיעים אליי מהבורא בצורה בלתי ישירה. לכן איני יכול לייחס את הייסורים שלי אליו.

יוצא, שעד שלא נגיע להכרה, להרגשה של הבורא, עד שלא נגלה אותו, כל הקביעות שלנו בדבר היות הבורא "אחד, יחיד ומיוחד" – יהיו שקריות.

האדם אינו יכול לומר שהכול מנוהל על ידי כוח אחד, מפני שעל פי טבעו, הכוח הזה אינו אחד.

רק כאשר האדם מגלה את הבורא הוא יכול לומר, שהבורא הוא "אחד יחיד ומיוחד", משום שאז הוא מרגיש בכך בכל פנימיותו.

מתוך שיעור על המאמר "תכונתה של חכמת הנסתר בכללה", 06.12.2009

פוסטים קודמים בנושא:
לא תעשה לך פסל…
צייר גדול, המצייר עולם
לגלות את ה"קופסא השחורה" של הבריאה!