קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מדוע אנחנו פשוט קוראים בספר הזוהר, ולא מפרשים את משמעותה של כל מילה?
תשובה: אם אסביר את המשמעות של כל מילה כמו: "הרים", "לילה", "חושך", "יום" – האדם יחשוב, שהוא השיג את משמעותן ויירגע.
הוא יחשוב, שהוא קרא קטע ולמד, וכעת הוא יכול ללכת רגוע הביתה. אבל אסור לו לצאת מהשיעור בהרגשה כזאת.
עליו לצאת משיעור הזוהר עם הרגשה שהוא לא הבין דבר – אפילו לא מילה אחת! הכול נעול וסגור, הספר מדבר על עולם שאיני מרגיש ואיני קשור אליו.
השתדלתי להרגיש אותו בצורה כלשהי – אבל לא הצלחתי, ואיני יודע כיצד לעשות זאת!
ועד שהאדם לא יכנס לעולם הרוחני, הוא אינו מסוגל להבין שהדבר החשוב באמת הוא הרצון שלו, ואילו הידע, כל המשחק הזה במילים ולימוד תיאוריות, יוצרים בתוכו מערכת מלאכותית כלשהי, שמרגיעה אותו ומסיטה אותו מהמטרה.
המורה הגדול שלי, הרב"ש, יכול היה לעשות כך שהאדם היה יוצא מהשיעור שלו עוד יותר ריקני מאשר כשהוא נכנס לשיעור!
תפקידנו הוא לעורר בתוכנו כזה רצון, שבמקומות היבשים ביותר כביכול, נוכל להרגיש שהבעיה היא דווקא בנשמתנו, שאינה מרגישה את עצם קיומה!
עכשיו היא רואה שהיא נמצאת במצב של חושך, דווקא בגלל שמאיר לה אור ממצבה הבא, שאליו היא אינה תואמת.
אני מרגיש, שאיני מסוגל להרגיש – וזו כבר הכרה בכך שאני מנוגד לעליון. ניתן לדמות זאת למקרה שבו אני תלוי לחלוטין באדם מסוים, אבל הוא נשאר אדיש כלפי, כמו קיר.
אני יכול להסתובב סביבו כאוות נפשי ולבכות, ואילו הוא יישאר בלתי חדיר ולא יגיב לתחינותיי.
עלי לאסוף את כל כוחותיי ולהבין, שזו התנהגותו של הבורא וכך הוא מראה את עצמו כלפי, כדי שאמשיך בדרכי, ללא קשר לתחושות שאני חווה, כמו שכתוב (בהקדמה לתלמוד עשר הספירות, סעיף קלג'): "ורק הגיבורים, אשר מידת סבלנותם עמדה להם, זכו תכף לקבל פני המלך".
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 30.12.2009
רשומות קודמות בנושא:
הזוהר משנה את האדם
פוקוס על העולם הרוחני
