אינני בורג במכונה, אלא תא בגוף חי

תארו לעצמכם, כיצד מרגיש עצמו כל תא ואיבר בגוף שלנו. באיזו נאמנות הוא עסוק בעבודתו האישית, וכל חייו תלויים ב-100% בשאר האיברים, שמהם הוא מקבל את כל הנחוץ לו לחיים. ובו בזמן כל עבודתו היא לספק להם חיים. אחרת הוא לא יקבל כוח חיות מהם, וכולם יחד לא יוכלו להשתתף בחיים הכלליים של הגוף – שזה מה שמחבר אותם לכוח הכללי של הבורא, שממנו מגיע אליהם אור וחיים.

אני מרגיש את עצמי כנמצא במערכת. כל הבריאה, כל העולם – זו מערכת אחת כללית, ואני רואה את כל הקשרים הפנימיים שלה. אני מרגיש איך כולם מחוברים זה עם זה, תלויים זה בזה וחייבים לבצע את הפונקציות שלהם. לכן נהיה לי ברור שאין שום חלוקה ל-אני ואחרים.

אם זו הייתה מערכת סגורה המסופקת בצורה עצמית, אז בכך זה היה מסתיים. אבל בתוכה כל הזמן מתגלים חסרונות חדשים, תיקונים, שבירות – פעם במקום אחד משהו מופעל, פעם במקום אחר – האגואיזם גדל. לכן אני כל הזמן נמצא ביראה ופחד.

ומצד שני, אני יכול להקדים את היראה שלי, אם מתקדם בעצמי ואוגר כוחות, תכונות חדשות. אז אינני מפחד ממה שמתגלה לי, ושמח על האפשרות וההזדמנות לעשות תיקון ולהזרים עוד יותר חיים במערכת הכללית, ובזה להרגיש שאני גורם עוד יותר הנאה לבורא.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 15.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
פאזל של 7 מיליארד חלקים