קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלתה של דבי: האם סיפור גן העדן עם חוה ואדם התקיים באמת? בצורה גשמית?
תשובה: קודם כל, אני ממליץ לעבור על החומר של "תפיסת המציאות" סביבנו – היא אינה קיימת, היא בתוכנו ולא מחוץ לנו!
שנית, שום דבר בתורה לא כתוב ישירות, אלא רק בעקיפין, אף מילה על עולמנו, אלא אך ורק על הרוחניות. לא על תופעות גשמיות, לא על תשוקות ובגידות, התאהבויות או עימותים – מדובר אך ורק על כוחות שמנהלים את הנשמות ועל תגובת הנשמות על ההנהגה – רק על אור וכלי (רצון לקבל את האור).
"הכול היה מן העפר" – דרגת הדומם של הרצון לקבל אור.
כל ההתפתחות מתרחשת בהשפעת האור על הרשימות. "רשימות" – הנתונים האינפורמטיביים שבתוך כל אובייקט, היינו גן רוחני. תחת השפעת האור הרוחני (רצון לתת ולאהוב), מתפתח הגן (רצון לקבל את האור וליהנות ממנו) – מדרגת רצון דומם לצומח, חי ומדבר (להרחבה: כולנו בעבר – קופים!)
כך, בהדרגה, מתפתח הרצון. הרצון הזה מרגיש את השפעת האור. השפעת האור מציירת בתוך הרצון תמונות שונות. הרצון מרגיש את התמונות באופן חלקי כעצמו וכמו משהו שכאילו מתרחש מחוצה לו – הסביבה.
השפעת האור על הרצון מביאה אותו בהדרגה לדרגת (תכונת) האור – לתת ולאהוב. בדרגה האחרונה של התפתחותו, דרגת "המדבר", הרצון מתחיל להכיר בעצמו ובהתפתחותו. הוא מתחיל להשתוקק לאור.
שלב זה, בו נדרש הרצון להשתתפות עצמית בהתפתחותו, מוסבר לנו בחכמת הקבלה. אנו חייבים לעבור אותו בהכרה, מתוך רצון להתפתחות, בהצדקתו של השינוי העצמי: מרצון ראשוני "לקבל וליהנות רק לעצמי" לרצון חדש, שמנוגד לישן, רצון "לתת ולאהוב".
רק על זה התורה מדברת! בעקיפין – בעזרת דמויות של העולם שלנו, או בגלוי – בשפת הקבלה (להרחבה: האמת שמאחורי סיפורי התורה)
ספר הזוהר, פרשת בהעלותך:
"רבי שמעון אמר, אוי לאותו אדם שאומר, כי התורה באה לספר ספורים בפשטות, ודברי הדיוט של עשו ולבן וכדומה. כי אם כן, אפילו בזמן הזה אנו יכולים לעשות תורה מדברי הדיוט, ועוד יותר יפים מהם. ואם התורה באה להראות דברי העולם, אפילו שליטי העולם יש ביניהם דברים מעולים יותר. אם כן נלך אחריהם ונעשה מהם תורה, כאותו האופן. אלא שכל דברי התורה, הם דברים עליונים, וסודות עליונים".
