קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הדבר החשוב ביותר בעבודה הרוחנית, זו הדאגה המתמדת לסביבה. ככל שהיא תהיה יותר גדולה ורחבה בעיניי, כך אני אשתוקק יותר חזק לצרף אותה אליי, לבלוע אותה בתוכי. וכך כל פעם, העיגולים החיצוניים האלה, ייכנסו לתוכי יותר ויותר, בדומה לגלים העולים אחד על השני, עד שלא אכסה את כל המלכות דאין סוף, כלומר אקבל את כולם כמו את עצמי. כל הרצון (הכלי) הענק הזה יהפוך להיות שלי, וברצון היחידי הזה יתגלה האור, הבורא.
הכול תלוי בעבודה אינטנסיבית והדדית של האדם עם הסביבה, השפעתם זה על זה ודרישה הדדית. בזה אנחנו קובעים את מהירות התקדמותנו. האדם בעצמו אינו יכול להתקדם. הסביבה היא האמצעי היחידי. כל פעם האדם מתקרב אליה, ובעזרתה מתעלה.
חשוב להבין את כל חשיבות הסביבה. כי הרי כל מבנה הרצון (הכלי) נובע מחלוקה לחלק הפנימי והחיצוני, וכל הבירורים שלנו מתנהלים גם כן בין הפנימי לחיצוני, בין האדם והסביבה. בינתיים איננו מגלים זאת ואיננו מסוגלים להבין היכן בדיוק מתרחש כאן תיקון הרצונות. אך כאשר בעזרת הסביבה אנחנו נמשוך את האור המקיף במידה מספקת ונעלה לרוחניות, ללא צל של ספק נרגיש שמתחילה שם העבודה הרוחנית ביני לבין הסביבה. רק שם ישנם בירורים ותיקונים.
