היתרון העיקרי שלי – הוא החיסרון שלי

כולם שואלים את אותה השאלה: אם הבורא הוא כל יכול, מדוע הוא מעביר אותנו ייסורים לכל אורך חיינו, ייסורים שלפעמים גרועים ממוות? אם הוא מתייחס אלינו באהבה, מדוע הוא מכניס אותנו למצבים כל כך נוראיים? אם אין עוד מלבדו,  כיצד יתכן שיעשה כך? מדוע היה צורך לברוא אותנו ביצר הרע ולדרוש להגיע לטוב בדרך ייסורים כה ארוכה?
העניין הוא שלבורא אין חסרון ועלינו להביא את עצמנו להרגשת החיסרון. זה בלתי אפשרי ללא עבודה קשה. אתה עובד קשה לא כדי לקבל מילוי, אלא כדי להרגיש חיסרון! בזה מסתכם כל התהליך שאנו עוברים.

נדמה לנו שאנו מנסים למלא את עצמנו, אך לא! אנו עובדים כדי לבנות בתוכנו כלי דהשפעה "רצון להשפיע", זה הכול. כמה שאני עולה יותר, כך גדל בתוכי החיסרון להשפיע, הצורך להשפיע. אין זה חשוב אם אני ממלא את עצמי או לא, העיקר הוא כל הזמן לגדל בתוכי חיסרון להשפעה.

כאשר אגיע לאין סוף זה יהיה כלי ריק, אין סופי, עם הרגשת חיסרון להשפיע אין סופית. זהו ההישג הגדול ביותר של הנברא. מכאן ברור שאי אפשר לעבור את התהליך הזה אחרת. כי מלכתחילה אין בבורא חיסרון, אין כזה מושג שחסר לו משהו. עלינו להגיע להרגשת חיסרון ודווקא להשפעה.

האם רצונו להיטיב לנבראיו אינו חיסרון? – לא! אצל הבורא הרצון הזה הוא פועל יוצא מהשלמות. איננו מסוגלים להבין זאת כיוון שהרצון שלנו הוא תוצאה של חיסרון. לכן עומדים אנו מולו, בהשפעה הדדית, עם אותו הרצון אך רצונותינו שונים מהשורש.

רצונו יוצא משלמותו כי הוא שלם מעיקרו ואילו הרצון שלי הוא תוצאה מהחיסרון שפתחתי בעצמי! לכן החיסרון אינו פגם אלא יתרון שהשגתי בעצמי. בעצמי בניתי בתוכי אהבה אליו. הרי החיסרון להשפיע, הרצון להשפיע – זאת האהבה.

מתוך השיעור על מאמרו של בעל הסולם "מתן תורה", 03.05.2010

מאמרים קודמים בנושא:
מעלה לאין סוף במדרגות האהבה
בדומה לאֵם, האוהבת את בנה
לאהבה אין גבולות