הגלות והגאולה הם שני דברים יחסיים, הכול תלוי מהיכן נפלת ולאיפה נפלת.
בשביל להרגיש שאני נמצא בגלות ושאני מנותק מהרוחניות, אני צריך להרגיש את הרוחניות ואז להרגיש שאני מנותק ממנה. אם אינני מרגיש ממה אני מנותק, אין זה נקרא גלות, כי הרי ממה אני מנותק?
גלות בבל הייתה יותר גבוהה מבחינה רוחנית מיציאת מצרים, ובכל זאת היא נקראת גלות, כי הסבה סבל רב.
מתי האדם מצטער על נפילתו מהרוחניות? דווקא כאשר הוא נמצא ברוחניות, אחרת כיצד הוא יכול להעריך אותה? מתי האדם יכול להצטער שירד ממצב שבו הייתה אהבה והשפעה, קשר, תיקון, הידמות לבורא באהבת הזולת, ולהגיד שנפל לגלות? – רק כאשר התכונות האלו קיימות אצלו, והוא רואה שהן אינן מספיקות, הן אינן מספקות אותו.
הרגשת הגלות היא מצב גבוה מאוד, אלה הם ייסורים שנובעים מהחיסרון בתכונת ההשפעה והאהבה לזולת בתוכך!
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 11.04.2010
רשומות קודמות בנושא:
קרוב ה' לנשברי לב
רעב רוחני
הלידה הרוחנית