העולם הרוחני הוא למעלה מהדעת

שמעתי, מאמר פ"ו: אנו צריכים לדעת כלל גדול, שעבודה שלנו, שניתן לנו, שיהיה על בסיס אמונה למעלה מהדעת. אין זה מטעם, שאין אנו ראויים למדרגה גדולה, ומשום זה ניתן לנו, שנקח הכל בכלי של האמונה.

אנחנו קיימים בעולם המורגש ברגשותינו והמוערך במוחנו (ליבא ומוחא – לב ומוח). תפיסת העולם הזו נקראת "דעת". "דעת" משמע שאני יודע ומרגיש את מה שנכנס בחמשת החושים שלי (ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש), הם כל עולמי, דרכם אני מרגיש את המציאות. כל מה שאני מגלה בתפיסה, נקרא "בתוך הדעת", בהתאם להרגשתי ודעתי.

העולם הרוחני נמצא ב"אמונה למעלה מהדעת", מאחר ואינו מושג ואינו מורגש על ידי השׂכל והלב, על ידי איברי הקליטה וההשגה שלי. כדי להרגיש אותו, עליי לרכוש תכונות (רצונות) התואמות לרוחניות, "לב רוחני" ו"שכל רוחני".

את כל מה שקיים ניתן לחלק ביחס לתפיסה שלי לספירה פנימית – אני, וספירה חיצונית – כל העולם שמחוץ לי. אני תופס, מתוך בחירה סלקטיבית, את כל ההשפעות הפנימיות והחיצוניות, ומונע על ידי הרצון ליהנות. מתוך התפיסה הזו, מתהווה בתוכי תמונת "העולם שלי".

תפיסת העולם המחולקת הזאת, נובעת מחלוקת הנשמה לשני חלקים: כתר, חכמה (גו"ע) ובינה, ז"א ומלכות (אח"פ). טרם החלוקה הזו, הם כולם היו 5 רצונות – 5 ספירות של נשמתי. כתוצאה מהחלוקה של התפיסה שלי לשני חלקי העולם, גו"ע נשארו בצורה של הרצונות הפנימיים שלי בהם אני מרגיש את העולם שלי, את האני שלי, ואח"פ נשארו בצורה של הרצונות שאני מרגיש כמחוץ לי.

חלוקה זו נעשתה בכוונה, כדי שבגו"ע אני אעבוד "בתוך הדעת", ואם אני ארצה לעבוד עם האח"פ כמו עם הרצונות שלי, זה יקרא "מעל לדעת". ה"דעת" שלי היא בתוכי, ו"למעלה מהדעת", מחוץ לי.

אם אנחנו רוצים להשיג את הרוחניות, עלינו לצרף לעצמנו את הרצונות של האח"פ, זה נקרא עבודה "למעלה מהדעת". אך כל אלו הם רק מונחים המסמלים את היחס שלנו כלפי הרצונות שלנו – פנימיים או חיצוניים.

מתוך שיעור על מאמר מספר שמעתי, 02.04.2010

רשומות קודמות בנושא:
הגרלה
קנאה, תאווה וכבוד