קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הדבר החשוב ביותר עבור האדם הרוצה לגלות את הרוחניות, הוא להשתדל שכל פעם הכול יהיה עבורו כחדש. כאילו רק נולדתי ואני מתחיל דף חדש. אינני יודע באיזה עולם אני נמצא, מי אני. כעת אני קורא איזה מאמר, ואין לי שמץ של מושג על מה מדובר שם. כביכול אינני יודע על זה דבר. אני מוחק את כל הדעות הקודמות. כאילו שנפלתי מכוכב אחר, ואינני מבין דבר במבנה העולם. אני צריך לתופסו מחדש.
למה? – המקובלים מלמדים אותנו, הם רוצים להראות לנו, שבעולם שלנו קיימות כאלו תופעות הנקראות רוחניות, אך הן נסתרות מאיתנו. אם בעולם שלנו לא הייתה רוחניות, היא לא הייתה נקראת נסתרת. לכן עלינו להשתדל לאבחן את התופעות הרוחניות במציאות שלנו.
אך באיזה אופן? איזה אור מיוחד, אילו קרניים אני צריך להכניס ולהפעיל כדי שבתוך האור הזה אוכל לראות את הרוחניות במציאות הזאת? – אינני יודע, את זה עליי ללמוד.
המקובלים אומרים כך: אם אתה רוצה לגלות את הרוחניות הנסתרת, כאן בעולם הזה, אתה יכול לתפוס אותה בקשר החדש בינך לבין הסביבה. רק כך יפתח הפתח לעולם הרוחני, ואתה תוכל לחדור לתוכו. דרך הסדק הזה שאתה תגלה, אתה תתחיל לראות את העולם החדש. הכניסה אליו נמצאת בקשר שלך עם הסביבה, בקשר החדש שאתה פתאום תגלה. אתה פתאום תראה, שמהעולם הסובב אותך ישנה כניסה לעולם אחר. אף אחד לא יאבחן אותו. אתה כאילו הולך ברחוב ופתאום, מאחורי הסיבוב, אתה נכנס למציאות הרוחנית. הפתח הזה נפתח כשאנחנו מסתכלים אחרת על העולם שלנו, כאילו שאיננו מכירים אותו כלל, ותופסים את המציאות "אני והסביבה" מחדש.
מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 30.04.2010
רשומות קודמות בנושא:
"פתחי לי, פתח כחודו של מחט"
אל תפספס את הדלת!
בכל יום יהיו בעינך כחדשים
אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / שלבי הסולם / שנת 1989 / מהו, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, בעבודה
אולם יחד עם זה, האדם צריך להשתדל לעשות את המעשים שלו, שיהיו כולם לשם שמים. ויש כלל, בכל דבר שהאדם רגיל, כבר נעשה אצלו כמו מנהג, כלומר שאינו צריך לדעת בשביל מה הוא המעשה הזה. וזו נקראת "מצות אנשים מלומדה", שפירושו, שהוא רגיל בהם.
והיות שענין תו"מ ניתן "לצרף בהם את הבריות", נמצא, שהוא צריך לכוון בעת עשיית המצות, שהעשיה זו תביא לו לידי מצב של דביקות בה'. נמצא, שהאדם צריך לדעת, מהו הוא רוצה מהעשיה זו.
לכן אם האדם עושה מעשה מטעם רגילות, אז אין הוא צריך לשום תמורה. נמצא, מצד אחד שמירת תו"מ מטעם הרגילות גם זה ענין גבוה, כידוע מה שאמרו חז"ל "מחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה". היינו בזמן שהאדם זוכה למחשבה טובה, היינו שזוכה שכבר יכול לכוון את מעשיו בע"מ להשפיע, אז כל המעשים שעשה, שעוד לא היו על הכוונות לשם שמים, הקב"ה מצרף לכל המעשים שהיו מקודם, ונכנסו כולם לקדושה. נמצא, מה שיש לו יותר מעשים טובים, שורה אח"כ עליהם את המחשבה לשם שמים.
ובהאמור נבין מהו שאמרו חז"ל "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, כאלו קבלתים היום מהר סיני, כאלו בו ביום נצטווית עליהם". יש כאן ב' מובנים:
א) כמו שאז היתה להם הכנה לקבלת התורה, כמו כן בכל יום האדם צריך הכנה לקבלת התו"מ, שע"י ההכנה יכולים להגיע להשיגה. מה שאם כן שהאדם עושה בלי הכנה, אלא מחמת רגילות, ע"י זה אין האדם זוכה למטרת הבריאה. הגם שגם זהו דבר גדול, אבל במקום שיכול להכנס ע"י זה לדרגת "דע אלקי אביך", שבטח זהו ישר להמטרה, שלכן אמרו, "יהיו בעיניו כחדשים", שע"י זה יזכה לדביקות ה'.
ב) שאם לא "יהיו בעיניו כחדשים", וזה יהיה אצלו "כמצות אנשים מלומדה", היינו מצד הרגילות, אז הוא כבר לא יכול לקיים את התו"מ מבחינת למעלה מהדעת, כי ע"י זה שהוא עובד למעלה מהדעת, הוא מוכשר אח"כ לזכות לדעת דקדושה. נמצא, בזמן שהוא עובד מטעם רגילות, כלומר שהוא מרגיש, שהוא צריך לקיים תו"מ כמו מנהג, שנהוג לסדר סדר היום שלו, נמצא, שאין לו מקום להתקדם. לכן אמרו "בכל יום יהיו כחדשים". שע"י זה האדם יגיע לזכות לבחינת מטרת הבריאה, שהיא בכדי שהנבראים יזכו לקבל את הטוב ועונג.
ולפי מה שכתוב בספר "שער הכוונות", הפירוש "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים" יהיה, משום שכך היא האמת, היינו שבכל יום האדם מתקן בחינות חדשות, ממה שנפלו בשבירת הכלים, כמו שמבואר שם בספר. נמצא, שאין האדם חוזר על מה שקבל התורה מהר סיני, אין חוזר על אותו הדברים. אלא התורה שנתנה בהר סיני, עם התורה הזו הוא מוכרח לתקן כל יום בחינות חדשים. נמצא, שהוא כאילו "היום נצטווית". היינו שבכל יום יש מה לתקן עם התורה בחינות אחרות.
ומכאן נמשך מה שהאדם צריך לאכול כל יום, ולא מספיק מה שאכל פעם בשנה, שיהיה לכל הפחות מספיק על שנה. אלא לפי דברי האר"י הקדוש הוא, שבכל אכילה מתבררות בחינות חדשות מן השבירה, הגם שלא כל אחד מרגיש. אולם זה ניתן להכלל ישראל. וכל הפרטים שבהכלל צריכים לבוא לידי דרגה זו, כמו שכתוב "כי כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם".
http://www.kab.co.il/heb/content/view/frame/31701