התנאי היחיד הוא התנאי הכי מורכב

בסיפור על עבדות מצרים מתוארים כל הפרטים על הדרך הרוחנית שעברו המקובלים. אנחנו כביכול מוכנים לצאת ממצרים לגאולה, מקבלה להשפעה, אבל זה כל כך קשה. אנחנו עוברים "שבע שנות רעב" ו"מכות מצרים", כדי שכל אחד מאיתנו ירגיש לעומק את שליטתו של "פרעה", היצר הרע.

אני חווה מאבק פנימי קשה ביותר, כי הרי ישנו חלק בתוכי שמסכים לצאת ממצרים ולהיפטר מהאגו, ובכל זאת אינני מוכן לברוח. הבריחה ממצרים מתרחשת בפתאומיות, בחשכה, בחיפזון, מתוך פחד, מהתעוררות מלמעלה, אני מרגיש כוח שדוחף אותי קדימה, להשפעה. אני מוכן לברוח, למרות שאת ההשפעה אני מרגיש באותו הזמן כחושך.

כשכבר התנתקנו מ"חיל פרעה", הרצונות האגואיסטיים, נשארים איתנו ה"ערב רב", אלו שרוצים להיות ניזונים משתי הצלחות, להישאר אגואיסטיים, אבל גם לקבל הנאה מההשתייכות לבורא. הרצונות האלו משאירים אותנו בגלות ואינם נותנים לנו לצאת, הם מושכים אותנו אחורה. הם נקראים "ערב רב" משום שהם פונים בו זמנית לשני הכיוונים, הקבלה וההשפעה, בתקווה לחיים טובים בעולם הזה, ובעולם הבא. כאשר סוף סוף אנחנו כבר בורחים, הרצונות האלו יכולים להצטרף אלינו, כי בכל זאת יש להם איזשהו יחס לבורא.

בכל אחד מאיתנו ישנם רצונות וכוונות כאלו. כאשר אנחנו מגיעים לים סוף, הרצונות האלו לא מוכנים לקפוץ לתוכו. וכאשר אנחנו מגיעים להר סיני, אנחנו ניצבים מול התנאי האחרון: תתחברו כאיש אחד בלב אחד. זה הדבר הכי קשה!

לאחר כל הבירורים והצעדים שהאדם עושה בדרכו הרוחנית, הוא מגלה שאינו מוכן להתחבר עם אחרים. אבל משום שזה התנאי, הוא נאלץ להסכים: אני מוכן, אבל איני מסוגל. הבורא אומר לו: אם אתה רוצה להיות בערבות הדדית, אני אערוב לך, ולא אתה בעצמך! אתה רוצה? כאשר כולנו מסכימים לכך, אנחנו מקבלים מלמעלה כוח בשביל הערבות. הבורא מתגלה בתוך האדם כדי לתת לו אפשרות לפעול בהשפעה. זהו תהליך מאוד מסובך וארוך, וספר הזוהר מלמד אותנו להיות רגישים לשינויים המתרחשים בנו, כדי שנוכל לתאר בתוכנו כל פרט. הכל מתרחש רק בתוכנו ולא בשום מקום אחר, לכן עלינו ללמוד ולברר בתוכנו את התכונות האלו. כשאנחנו נרגיל את עצמנו לראייה הפנימית הזאת, אנחנו יותר ויותר נתקרב לתפיסה הרוחנית.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 14.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
ללא הגלות לא ניתן לצאת לגאולה
זוהר – המגבר הרוחני
מלכות דעולם האצילות – זה אני