קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
גילוי האור ברוחניות נקרא "יום", לכן לאחר ה"בוקר" יש "צהריים" ותפילת מנחה. הרצון ליהנות גדל, והאדם מרגיש כיצד הוא עובר מצבים שונים: "שעות היום" מתחלפות, עד שהרצון האגואיסטי החדש מתחזק כל כך שהאור מתחיל להצטמצם, והשמש מגיעה לשקיעה.
אין באדם כבר מספיק אור חסדים, כדי להחזיק את אור החכמה. הרצון ליהנות שלו גדל, בלי לקבל את התיקונים. כתוצאה מכך בא הערב, כאשר הוא כבר אינו יכול להבדיל, היכן הרצון לקבל והיכן הרצון להשפיע, היכן האור והיכן החושך – הכול מתערבב…
הוא נכנס למצב "שכיבה", כאשר "הראש", "התוך" ו"הסוף" של הפרצוף הרוחני שלו נמצאים ברמה אחת. הוא אינו עושה שום חשבונות, מאחר ואין לו כוחות לזה. הדבר היחיד שהוא מסוגל לעשות הוא לשמור את עצמו בדרגת ה"דומם", ולכן הוא הולך לישון, "שינה" – מצב הקרוב מאוד למיתה. במצב הזה, בלילה, הוא שוב משיג את ה"איחוד" (הקשר בין הנשמות וחיבורן אל הבורא), כדי שהאור העליון יחזיק אותו אפילו בנפילה.
אנחנו חייבים להסיק מסקנות מכך, ולהבין כיצד בשלב ההכנה, אפילו שעדיין איננו נמצאים במדרגות הרוחניות, עלינו להכין את עצמנו לחושך, לקשור את עצמנו לקבוצה, לספרים וללימוד, ליצור כמה שיותר קשרים, "משענות". כאשר נעשה את התיקון הזה, "הלילה" יסתיים, ושוב יתחיל "יום".
מתוך ההכנה לשיעור, ספר הזוהר, 04.04.2010
ידיעות קודמות בנושא:
"שמע ישראל"
החושך המלא באור!
רציתי לבקש מהרב לבטא את המילה "אלא" באופן הנכון… ברור מה שהרב רוצה להסביר.אבל בדרך כלל המילה אלא באה לפני מסקנה כלשהי אחרי תיאור של חומר נלמד ולכן דוקא במילה הזאת הוא צריך לתת את ההרגשה הנכונה שרוב דוברי העברית מרגישים .ויכול לדמיין שהפרוש שלה אל א שמצרף את הכוונה הזאת ל א'