קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אני מבין, שאני חייב לתת משהו – אין לי ברירה, אחרת אני לא אקבל שום דבר. הרי גם האחרים רוצים לחיות, ואם אני רק אקבל, הם יבואו וייקחו ממני בכוח ! ובנוסף לכך גם ירביצו לי. ולמען האמת, כל המטרה שלנו היא למצוא את שביל הזהב ביחסים שלנו, שנקרא שיווי משקל (שלום) בין השפעה לקבלה.
אם היינו מבינים זאת, היינו מתייחסים אחרת אל הטבע, וכל החיים שלנו היו משתפרים. אבל כל הבעיה היא, שאנחנו לא מסוגלים לכונן יחסים אמיתיים ומאוזנים זה עם זה. האנושות כבר מזמן ניסתה להגיע להסכמה כזאת, אבל עד היום לא צלחה דרכה. כתוצאה מכך מופיע משבר עולמי כולל ורב גווני.
וכל העניין הוא, שאין לנו אפשרות לשקול: מי וכמה צריך לתת, ומי וכמה צריך לקבל, כי לשם כך יש לראות את התמונה הכוללת של המציאות (כישורים, בריאות, רצון של כל אחד). איננו יודעים, עם אילו יכולות וכישורים נולד כל אחד, איזה חינוך הוא קיבל, מה מצב בריאותו היום ובאיזה מצב רוח הוא נמצא. לכן אין אנו יכולים לגשת לאדם עם מדידות אמיתיות, אלא דורשים מכולם שווה בשווה, ולא לפי יכולתם.
כדי להימנע מאי השוויון המאיים הזה בין בני האדם, האנושות בנתה מערכת פיצויים לחלשים. החברה לוקחת קצת יותר מהחזקים, ומעבירה לחלשים, לעניים ולחולים. אחרת יתחילו מלחמות אזרחים ומהפכות. לכן העשירים מוכנים להעביר חלק מהרווחים לעניים. הרי בסופו של דבר הכסף ילך לרווחתם עצמם; בכך הם יבטיחו לעצמם סביבת קיום בטוחה יותר.
לפי עיקרון זה בנויים החוקים בכל המדינות. וכאשר אנחנו מגיעים למבנה פרלמנטארי ודמוקראטי, עם בחירות חופשיות, אז בוחרים לרשות המדינה את אלו שצועקים חזק יותר, שיחלקו הכול לפי "חלוקה צודקת". אבל, חלוקה צודקת גרועה לכולם !…
רשומות קודמות בנושא:
אי שוויון – שורש כל הבעיות
מתנות מזיקות
עניין אהבה
הא = קח
הב = תן
מכאן שווי צורה = אהבה