יבוא יום ותזכור כל מילה

מאמרי "שמעתי" לא נכתבו על ידי בעל הסולם כיצירות בפני עצמן, בהן המחבר בוחן, בורר ומכוון כל מילה, אלא הם נכתבו מתוך שיחותיו בסעודות ובאספות עם תלמידיו, על ידי הרב"ש (בנו, תלמידו הראשון וממשיך דרכו) ששמע את דברי אביו ואחר כך היה יוצא וכותב אותם.

בעל הסולם לא הרשה לכתוב דבר לידו, גם לא בשיעורים! הגישה הזו הייתה קיימת במשך כל ההיסטוריה של חכמת הקבלה, עד לזמננו.

מדור לדור המקובלים, אף אחד מהם, לא רשם אף מילה בזמן השיעורים, היה אסור לכתוב! התלמיד קיבל "תורה שבעל פה", מפיו של המורה. הוא היה תופס את החומר הנלמד, בהתאם למה שקלט.

אם אתה כותב, אינך תופס. כשאתה שומע, אתה סופג, זה נכנס לתוך רצונותיך, תכונותיך, ומעלה אותך.

כאשר תיכנס אל הרוחניות, אתה תזכור כל מילה שנאמרה על ידי המורה שלך, עם כל פרטי הפרטים, בדיוק באותה הצורה שזה נאמר, עד למשמעותם העמוקה ביותר. משום שאין העדר ברוחניות ודבר אינו נעלם. כל "הסרט" כבר קיים, הוא רק מוקרן לפנינו ועלינו ללמוד ממנו כמה שיותר מהר כיצד לחיות במרחב המוחלט והאינפורמטיבי החדש.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 01.04.2010

רשומות קודמות בנושא:
העברת החכמה מפה אל פה
תוכנת קשר עם הבורא