דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / כאשר הרוח הצפונית מנגנת בכינור

כאשר הרוח הצפונית מנגנת בכינור

מיכאל לייטמן

זוהר: פרשת בהר, סעיף ג': בחצות לילה מתעורר רוח צפון, וממזבח התחתון, ממלכות, יוצא שלהבת אש, והשערים נפתחים, ודינים תחתונים, דינים דנוקבא, מתקבצים בנקביהם, ואותו שלהבת הולכת ומשוטטת, ושערי גן עדן נפתחים. עד ששלהבת ההיא מגעת ומתחלק לכמה צדדי העולם, ונכנס תחת כנפי התרנגול, וקורא.

התיקונים המיוחדים ביותר נעשים במצב שנקרא "לילה", כאשר האדם מרגיש חושך, אפיסת כוחות, חוסר עניין, הרוחניות אינה מושכת אותו כל כך, הוא עייף ורוצה לשקוע בתנומה ולישון, נמאס לו מהכול, בקיצור אין לו חשיבות של המטרה הרוחנית.

העבודה הזאת ב"לילה", היא חשובה ביותר. כתוב שדוד המלך היה "קם" ב"חצות", מקבל על עצמו את "הרוח הצפונית", כוחות מגבילים בעלי עוצמה רבה של התגברות ותיקון האגואיזם ("גבורות" ו"דינים"), ודווקא בעזרת הכוחות ה"צפוניים" הלא נעימים האלה, "ניגן בכינור", כך היה מקבל את ה"שחר", הופעת האור בנשמה.

במשך כל העבודה הזאת "בלילה", הוא הביא את עצמו למצב, שבו את אותם הרצונות (הכלים) עצמם, שבהם הוא הרגיש חושך, אפיסת כוחות, ניתוק מהבורא, הוא הפך לרצונות, "כלים" לקבלת האור, ואז הגיע ה-"בוקר".

הרי ברוחניות אין בוקר, ערב, יום. אנחנו תופסים את כל המציאות בתוך הרצון שלנו. לכן ברצון שלנו שבעבר היה חשוך וריקני וכעת הוא מתוקן, אנחנו מגלים את ה"אור". כאשר מאיר בו אור החסדים זה נקרא יום. כאשר אור החסדים אינו יכול להאיר בו, כלומר אין לנו כוונת השפעה, זה נקרא "לילה".

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 22.04.2010

רשומות קודמות בנושא:
כל העבודה נעשית בלילות חשוכים
כאשר יעלה השחר…
החושך המלא באור!

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest