כשהשעון המעורר יצלצל

לא קיימת שום תמונה מסוימת ברורה ומוגדרת של המציאות, שאינה תלויה בנו. זה הדבר הראשון שעלינו ללמוד.

התמונה, שאותה אתה מרגיש עכשיו, אותה אתה רואה, שבה אתה חי – היא פשוט סרט, שמקרינים לך, ואינך מסוגל לצאת ממנו.

התרגלת אליו! אתה נמצא בו מיום היוולדך, במשך עשרות שנים, ומרגיש אותו, כאילו שהוא הוא החיים שלך, כמשהו ריאלי שקיים!

אבל פתאום הסרט הזה נמאס עליך – תחומי ההתעניינות שלך גדלו, או שהייסורים, שמראים לך בו, הופכים לבלתי נסבלים, ואתה רוצה להתעלות מעליו ולראות משהו אחר, איזה סרט אחר. משהו מושך אותך להחליף סרט.

אומרים לך: "כמובן שזה אפשרי! הבנת שהחיים האלה הם לא יותר מסרט שמקרינים לך? בוא ונעבור לאולם אחר, שבו מקרינים סרט אחר!"

רק אז אתה מתחיל להבין, שכל מה שנדמה לך כחיים שלך, היה לא יותר מהיטל (פרויקציה) על המסך.

לכן המקובלים אומרים שעד שלא נגלה את הרוחניות ונראה סרט אחר, לא נגלה, שאנו נמצאים בחלום.

הרי לפעמים אנחנו מרגישים את עצמנו באופן דומה, כשאנו חולמים: אתה ישן ומרגיש בכל מיני חוויות והתרשמויות – כאילו אלה החיים האמיתיים. היית יכול להישאר בהם לתמיד. באופן דומה, אתה ישן גם כעת!

המקובלים, שעברו למציאות אחרת אומרים לנו: "אתם הרי ישנים, אתם רואים סרט! תתעלו מעליו, תתעוררו!"

נקווה, שעכשיו יצלצל השעון המעורר, ואנחנו נקפוץ,… ונתעורר בסרט אחר…

מתוך שיעור על המאמר "הסתר וגילוי פנים של ה' יתברך", 20.12.2009