לאהבה אין גבולות

שאלה: כיצד לא לכבות בתוכי את הצורך בהשפעה?

תשובה: הצורך בהשפעה שנובע מאהבה, לא נכבה לעולם. לא תוכל להגיד אף פעם: "מספיק!". להפך, ככל שתשפיע יותר, כך תרגיש צורך גדול יותר בהשפעה. אחרת זו אינה נקראת אהבה! באהבה אי אפשר להגיד: "מספיק! רק עד כאן, הלאה כבר איני אוהב". אם אתה אומר, שלאהבתך יש גבול, משמע שזוהי איננה אהבה.

אם זה אינו מובן לך, תשאל את אשתך והיא תסביר לך. האישה מרגישה את זה בכוח הטבע שלה. הגבר רוצה להגביל את אהבתו, הרי השורש הרוחני שלו הוא הכוח של המסך האנטי-אגואיסטי שאומר: "עד כאן ולא יותר מזה, אני לא מוכן ללכת הלאה". ואילו האישה שרוצה לחוש את אהבתו, אינה מבינה כיצד יכולים להיות גבולות לאהבה. כך בנוי הטבע שלנו.

אך ההנאה אף פעם לא יכולה לכבות את הרצון לאהוב, היא מעוררת רצון גדול עוד יותר. אומנם כשאתה נותן לילדיך, אתה יכול להגיד: "מספיק, לא אתן לכם יותר!". יכול להיות שפשוט אינך מסוגל לתת יותר, אתה מוגבל על ידי תנאים חיצוניים, אך אינך יכול להחליט לבד, שבנתינה לילדים ישנו גבול. האהבה מבטלת את כל הגבולות.

איננו מבינים מהי אהבה אמיתית, אלא חושבים שזה אומר למלא את הבטן שלנו. אך אהבה היא מילוי של רצון הזולת, השאיפה למלא את האחר. אני מרגיש שהוא זר ושבינינו קיים מרחק, אך מהצד השני יש בי צורך למלא אותו.

כל הטבע פועל על פי העיקרון הזה: החיסרון והמילוי, והאהבה שולטת בכל. על פי העיקרון הזה הכול בטבע מתחבר ונמשך זה אל זה או מתרחק. הכוח היחיד הזה פועל בטבע, הרי הבורא הוא כוח האהבה. לכן אין דבר חוץ מאהבה ושנאה (כלומר אהבה עם סימן מינוס).

האהבה לזולת אינה סיסמה יפה, אלא חוק הטבע. למלא את רצון האחר, משמע להרגיש את עצמך מעל לזמן, תנועה ומקום, מעל כל ההגבלות של העולם הזה, כלומר להיכנס לעולם רוחני. בכך אני משיג את החיים הנצחיים. בלעדי זה, אני חי כבהמה ומוגבל בחיי הגוף הגשמי שלי בעולם הזה.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מתן תורה", 03.05.10

ידיעות קודמות בנושא:
חוק האהבה העליונה