להסיר את הכישוף מחיינו

כל החיים שלנו הם שקר וכישוף אחד גדול. הרצון האגואיסטי כל הזמן מכשף אותנו ומאלץ אותנו לעבוד למענו, ואנחנו אוהבים אותו ורוצים שהוא ימשיך לשקר לנו. הרצון האגואיסטי הזה משקר לנו לכל אורך הדרך, הוא מבטיח שיהיה בסוף הדרך תענוג ואור. לאורך הדרך אנחנו כל הזמן חושבים על מה נקבל, ולמרות שאין בידינו דבר מלבד הבטחות, אנחנו בכל זאת נהנים!!!

אנחנו מקבלים ניצוצות של תענוג המפיחים בנו תקווה. אך מאחורי הניצוצות אין שום אור, מכיוון שהאור אינו יורד מתחת לפרסא. הפרסא היא הגבול המפריד בינינו לבין עולם האצילות! כלומר, האור מאיר לנו משם, הוא מאיר לנו כל כך מעט ולכן יש בנו רק תקווה לקבל את האור. ככה הם החיים…

למרות שאנחנו כל הזמן מתאכזבים ואיננו רואים שום אור אלא רק ניצוצות, מתוך חוסר ברירה אנחנו ממשיכים לחפש את הניצוצות כדי לקבל מהם תענוג: כסף, שליטה, כבוד, ידע, אוכל ומין. זהו התפקיד של הרצון האגואיסטי שלנו, למשוך אותנו בהבטחות של תענוג, כדי שנחכה לו ובדרך לתענוג נהיה במחשבה שאנחנו (כאילו) נהנים. בדרך הזו אנחנו כל הזמן נמצאים בתקווה שהעתיד שלנו יהיה טוב!!!

באותו הרגע, כשבניצוץ צריך להופיע האור, שום אור אינו מגיע, הכול נעלם מייד. הרי אף פעם איננו מגיעים לתענוג עצמו, אנחנו רק מתאכזבים כשהכול נעלם.

בעולם הגשמי אדם חי רק מההבטחות לעתיד טוב יותר, הוא חושב שהאושר יגיע בעתיד. הוא מאמין שבהמשך הדרך מחכים לו תענוגים אגואיסטיים, הוא משתדל לא לחשוב שבהמשך יהיה רק חושך ומוות.

האנושות התפתחה כיום לרמה כזאת שהאנשים מתחילים להבין שאין שום כיסוי לכל ההבטחות האגואיסטיות. אז מה לעשות? הרי איננו יכולים לחיות רק מהבטחות? איננו מאמינים בעתיד הטוב, שלכולם יהיה טוב! בשלב הזה מתחילה להיות נפילה לדיכאונות ואכזבות. כדי להמשיך לחיות איכשהו, האדם מתחיל לשקר לעצמו יותר, הוא מכניס את עצמו לשיכרון חושים כדי להכריח את עצמו להאמין. לשם כך עובדות כל מערכות המידע, הם בעצם כישוף משותף שנתמך על ידי החברה. המצב הזה ימשיך להיות עד שהשקר הזה יגיע לקו הסיום, כלומר שיהיה בלתי אפשרי להמשיך כך הלאה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 09.03.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
ההבטחות היחידות שמתקיימות
כישוף רוחני
חזרתה של בבל העתיקה