ללא הבורא אין אדם, וללא האדם אין בורא

אם אתה משפיע פחות ממה שאתה יכול, אין זה נקרא השפעה. כך בנוי הקו האמצעי. הוא אינו יכול להיוולד, אם לא תהיה הקפדה על מידה מדוייקת: מקסימום השפעה.

הקו האמצעי לא קיים מלכתחילה ומידתו אינה ידועה לנו. אבל הקו האמצעי – זה כל האדם שבתוכנו, שאותו אנחנו רוצים לברוא כדי שיהיה דומה לבורא.

כיצד עלינו לבנות ולהוליד את הקו האמצעי הזה – בדמותו של הבורא, המורכב משני כוחות: גברי ונשי, ימין ושמאל? אין אנו יודעים, מהו החיבור הזה ואיזו צורה אמורה להיות לבריאה הזו, שנקראת אדם. כאשר הוא יוולד, זה יקרא "אני". ועד אז אני בכלל לא קיים…

אין זה ידוע מראש, כי הרי אינני רואה את הבורא! כשאני מסיים את העבודה הזו, ובונה עשר ספירות בדיוק. לא תשע ולא אחת עשרה, אז מה שיצא לי יקרא הבורא – "בוא וראה".

שם אני אגלה את עצמי ואת הבורא יחד. לא יכול להתגלות האדם ללא הבורא והבורא ללא האדם – רק באיחוד.

אין לנו דוגמה ולא צורה של הקו האמצעי – עלינו לחפש ולבקש, ואז אנחנו נתחיל לגלות דוגמאות, קשר, להבין את המשחק שאותו הבורא מנהל איתנו, בכך שמעורר בנו כל מיני רגשות אפשריים ושולח לנו רמזים, בכדי שנמצא את הקו האמצעי.

אחרת אנחנו לא יכולים להבין אותו, אם לא נחפש אותו ונשתדל לתאר לעצמנו בחשכה. בזה כל האומנות שלנו, עבודה בבניית "בית המקדש" – התגלמות דמות הבורא בכל דרגות הרצון שלנו: דומם, צומח, חי ומדבר.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 07.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
לפניי לא היה כלום
לעבור דרך "חור של מחט"
שלושה קוים