רק בזכות זה שנתקן את הקלקול שבנו נוכל להבין את הבורא ולהיות כמוהו. בדיוק כמו שהתינוק בעולמנו לומד על ידי בניית בית מקוביות או הרכבת חלקי פאזל. מתוך שבירה אנחנו נגיע לתיקון. תחילה הילד צריך לשבור את הצעצוע, לברר מה יש בתוכו בפנים ואחר כך להרכיבו חזרה ולהשיג את הצורה המושלמת, כך הוא מתפתח. בדיוק באופן הזה אנחנו מתקדמים ברוחניות. עלינו לדעת מהו הקלקול, היכן נעשתה השבירה, וכיצד לתקן ולחבר את כל החלקים יחד, כל פעם לחבר יותר ויותר חלקים.
ההשגה וההבנה מגיעה מהשלמות – כלומר מהבורא, לבלתי שלם – כלומר לנברא. ככל שהמרחק ביניהם יותר ניכר, כך יוצאת משם חכמה יותר גדולה. לכן, ככל שאני מרגיש מצב יותר שבור, מפורד, מסובך, מעורפל, הפוך יותר מהשלמות – כך טוב יותר!
המילה "נברא" מסמלת "יציאה מחוץ לגבולות של הבורא". הבורא ברא רק את היצר הרע, תכונה המנוגדת לו, ונתן לנו אפשרות דווקא בזכות החיבור הנכון, להשיג ולהכיר אותו. לכן לא צריך להתלונן על המצבים הקשים, הם באים כדי שעל ידי תיקונם אנחנו נבנה שלמות.
מתוך שיעור על הקדמה לספר הזוהר, 27.01.2010
רשומות קודמות בנושא:
תרופה נפלאה – מתנה מהמקובלים