מיליארדי שנים לפנה"ס – בתוכי

שאלה: כל מה שנאמר בחוכמת הקבלה על תפיסת המציאות, על הסתר וגילוי של הבורא, נראה מאוד סובייקטיבי: כאילו הכול תלוי בי, "רק תשנה את היחס שלך – ותרגיש מציאות אחרת…"

היכן היציבות, האובייקטיביות, חוסר המעורבות והאובייקטיביות במחקר שלי? הכול נראה מאוד סובייקטיבי, משתנה יחד איתי.

תשובתי: הרגשת אי היציבות והיחסיות של הקיום שלנו ותפיסתן בשׂכל אינה נעימה, אבל זו האמת ודווקא היא מאלצת אותנו להגיע לבסיס אמיתי ונצחי.

מלכתחילה אתה נמצא בעולם שבו הכול סובייקטיבי. פעם חשבנו, שהעולם, הכוכב שלנו, קיים בפני עצמו, ללא שום קשר לעובדה האם קיימים עליו בני אדם. סברנו, שעוד לפני שנוצר כדור הארץ (נניח לפני 5 מיליארד שנה), היקום שלנו כבר התקיים והתפתח 10 במשך מיליארד שנה. מי סיפר לנו על כך? אדם כלשהו. מתי? היום. כיצד הוא יכול לדבר על מה שהתרחש בעבר? כך נדמה לו בחושיו, שמחלקים את הרגשותיו ותוחמים אותן ב"זמן".

אתה מעריך הרגשה מסוימת בחושים שלך כ"זמן", מכנה אותה "מיליארד שנה" או "שנייה" ובמסגרת ההרגשה הזו מגדיר פעולות שונות שמורגשות בך. כך, מהרגשות שונות, נוצרות בך תמונות רב גוניות שכוללת זמן, מרחב, מעברים ושינויים.

כל זה נמצא בתוך החושים שלך. מושג הזמן, המרחב, השינוי (תנועה) – הכול בך. הכול בתוכך. ומה נמצא מחוץ לך? אינך יודע מה נמצא מחוץ לך, אינך יודע האם קיים משהו בכלל, מפני שאתה מרגיש את הכול בתוכך.

האם הרגשת פעם משהו מחוץ לך, משהו שלא נכנס לחושים שלך? כיצד זה אפשרי? הרי כל המרחב, המורגש על ידי מחוצה לי, גם הוא נמצא בתוכי. אחרת כיצד אני מרגיש אותו?!

חכמת הקבלה מחלקת את ספירות התפיסה שלנו לפנימיות ולחיצוניות. בפנימיות אנו מרגישים את עצמינו, ובחיצוניות אנו מרגישים את העולם החיצון. אבל כל הספירות הן שלי ובתוכי. בתהליך התיקון, הן כולן מתחברות והופכות לפנימיות. לכן בסוף תהליך התיקון, כשהאדם כולל את כל הספירות בתוכו, הוא הופך לאחד ויחיד, כנגד הבורא האחד.

האם אתה יכול לראות מידע שעדיין לא הוכנס למחשב, על גבי מסך המחשב? וודאי שלא. אם אתה מקבל מהמחשב מידע כלשהו – קורא טקסט, רואה סרט, שומע מוזיקה – הרי שהמידע הזה כבר נמצא בתוכו.

אל לנו להגיד שהעולם שלנו התקיים כבר לפני 15 מיליארד שנה, אם איננו מתכוונים לכך ביחס לתחושות ולרגשות שלנו. כל מדע הוא אמיתי, רק צריך להוסיף לאמירה זו הערת שוליים קטנה – "ביחס לחושי האדם". הכול אמת, אבל רק ביחס אלי.

לכן בחכמת הקבלה הבורא נקרא "בוא וראה" – בוא ותראה מי אני. אתה גילית אותו בתוכך, השגת אותו, וראית (הראייה היא התפיסה האמיתית ביותר מבין כלל החושים שלנו). לכן ביחס אליך הבורא קיים. ואם לא השגת אותו, לא גילית ולא הרגשת אותו, אז הוא אינו קיים ביחס אליך.

אם אתה אומר שרק שמעת עליו, זו אפילו אינה צורה מופשטת, אלא פנטזיות שבהן מילאו אותך "מחנכים" למיניהם. הרי צורה מופשטת פירושה, שמתישהו הרגשת בתופעה כלשהי, וכעת אתה מתאר את התופעה הזו כשהיא איננה מלובשת בחומר.

מתוך שיעור על המאמר "הסתר וגילוי פנים של ה' יתברך", 17.12.2009

רשומות קודמות בנושא:
צייר גדול, המצייר עולם
תיאטרון ושמו "חיים"
ציור של כוחות על הרשתית הרוחנית שלי