קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
העולם הרוחני הוא עולם של כוחות, הפועלים על פי חוקים, שחלקם מובנים וחלק אינם מובנים לנו, בדומה למדעים הרגילים, שחוקרים את טבע העולם הזה, שחלקו ידוע ומובן לנו, וחלקו אינו מובן ונסתר מאיתנו.
הגישה לחקר העולם הרוחני ולצבירת הידע על העבודה עם הכוחות הרוחניים, חייבת להיות מדעית בלבד, כפי שזה נדרש בחקר הטבע. זאת, מפני שהדברים שנסתרים מאיתנו היום, יהיו גלויים לנו מחר!
חכמת הקבלה נותנת לי כלי מחקר – היא מאפשרת לי לפתח את אותו "מיקרוסקופ" פנימי, שבעזרתו אני יכול "לראות" כוחות רוחניים, כוחות של השפעה, ולהרגיש אותם.
לכן כדי למדוד, לראות ולהכיר את הכוחות הללו, אני חייב להיות בעל כוחות השפעה בעצמי. הרי כל השגת האדם היא בתוכו.
לאחר שאני רוכש את כוח ההשפעה, אני מפתח אותו, בדומה למיקרוסקופ רגיש במיוחד, ויכול לכוונו בדרכים שונות, לחדור לעומק החומר (הרצון) ולהבחין בתופעות שונות שמתרחשות בחומר הזה (קבלה-השפעה), בהתאם לרגישות של כלי הקליטה שלי.
כשאנו עוסקים במדע, אנחנו תמיד מהווים כלי, משום שאנו משיגים הכול ביחס אלינו. אבל כשאנו עוסקים בחכמת הקבלה, אנחנו עושים במודע כלי מחקר מעצמנו, ואילו המחקר עצמו נותר מדעי בלבד. זאת, מפני שבשעה שאנו יוצאים מהטבע שלנו אנחנו הופכים לאובייקטיבים לחלוטין במחקר שלנו.
קיימות אמרות רבות של מקובלים בנדון: "ממעשיך הכרנוך", "דע את ה' אלוקיך ועבדהו", "וכולם ידעו אותי, למקטנם ועד גודלם".
בכל הבריאה קיימים רק שני כוחות, שתי תכונות: האור (תכונת ההשפעה), שברא את הרצון ליהנות (תכונת הקבלה). וכל השאר כבר נובע מהם.
אותו הדבר מתרחש במתמטיקה: קיים האפס ומשהו ששונה ממנו. מכאן נובע כל החשבון. וכך גם בפיזיקה: קיימים שני כוחות, הנבדלים זה מזה.
כך גם באור העליון – ברגע שמופיעה נקודה הכהה במקצת מהאור, מופיעות שתי תכונות: מכאן מתחילה כל ההתפתחות, וגם חכמת הקבלה מתחילה מהתופעה הזו.
לכן הגישה של חכמת הקבלה זהה לחלוטין לגישה המקובלת בכל מדע אחר – ניתן ללמוד ולחקר את ההבדל בין שני הכוחות (התופעות), על ידי הגדלת השוני ביניהם, באמצעות השימוש במיקרוסקופ – פעולה זו מכונה "אנליזה"; או לחילופין, באמצעות חקירת החיבור ומיזוג הכוחות האלה – פעולה זו מכונה "סינתזה".
כל המדע בנוי כך, כדי ללמד אותנו על יחסי הגומלין בין שני הכוחות – כוח הבורא, כוח ההשפעה, לבין כוח הנברא, כוח הקבלה, בכל הרמות שבהן הם מתגלים (ברצון – חומר הכללי).
לא ניתן ללמוד ולגלות כוח אחד ללא הכוח השני. לכן אנו חוקרים את היחסים ההדדיים ביניהם בעזרת אנליזה וסינתזה, ומשם כבר מסיקים מסקנות בנוגע לכל אחד מהם. אבל "אין בורא ללא נברא ואין נברא ללא בורא".
לכן לא נכון לדבר על כוח אחד, על תכונה אחת בלבד – זו כבר אינה מסקנה מדעית, אלא דיבורים על צורה מופשטת.
אני אומר: "תכונת השפעה". אך מהי "תכונת השפעה"? למי היא משפיעה? על מי היא פועלת? היכן היא מתגלה? כיצד אתה רואה שזו השפעה? רק מהניגודיות.
אתה יכול לראות את פעולותיו רק מתוך היפוכו – מתוך הסתכלות על מישהו שמקבל ממנו. לא ניתן להגיד סתם כך: "זה פלוס". ביחס למה הוא מכונה "פלוס"? היכן ה"מינוס"?
אינך יכול להבחין בדבר מה, אלא רק על רקע הדבר השני. כל המדע בנוי רק על הניגוד בין שני הכוחות הללו. בכל הבריאה, אין דבר מלבד לאותם שני הכוחות.
לכן הגישה הזאת נשמרת בקפדנות בחכמת הקבלה. ואם אתה מתנתק מהחומר ומהצורה המלובשת בחומר, אתה כבר עוסק במיסטיקה.
מתוך שיעור על המאמר "תכונתה של חכמת הנסתר בכללה", 13.12.2009
ראה פוסטים קודמים בנושא :
מרחיבים את גבולות המציאות
מדע – זה חקר הרצונות
הצופה חייב להשתנות!
