קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מלחמת המכבים וחג החנוכה לא היו אירועים מקריים בהיסטוריה.
זהו סיפור על הדרך שבה האדם בונה את נשמתו ומדליק בתוכה את האור, וזה מה שמסמל כד השמן הקדוש והקטנטן, שאותו אנו מוצאים בתוכנו, בין כל ההרס.
יש בתוכנו חלק כזה, שאותו נוכל להדליק, אם רק נמצא אותו!
וכאשר החלק הזה יידלק, ואנחנו נתקן במידת מה את האגו שלנו, נקבל הזדמנות להכין את השמן הקדוש, כלומר לתקן את המלכות בעצמנו.
קדוש, השמן המקודש – זהו הרצון להשפיע ולאהוב ללא כל תועלת עצמית.
השמן – הוא הרצון. השמן הרגיל – הם הרצונות האגואיסטיים. השמן הקדוש – הוא רצון עם כוונת ההשפעה.
הניצוץ שאותו אנחנו מקבלים בתחילת העבודה הרוחנית שלנו, הוא אותו הנר הקטן והקדוש שכל אחד מאיתנו צריך למצוא בתוכו.
כשנוכל להדליק את הניצוץ הזה, ניגש לתיקון הרצון האגואיסטי העיקרי שלנו ונתחיל להכין ממנו שמן עבור המנורה.
"חנוכה" (מהמילים "חנו – כה") -היא רק חניית ביניים קצרה באמצע הדרך, בין המצבים הפנימיים, שנקראים יום כיפור (ראש השנה, תחילת הדרך) ופורים (גמר התיקון הסופי).
בחנוכה אנחנו מתקנים רק את ה"כלים דהשפעה", בהדליקנו את הנר מעל לרצון ליהנות.
כשאנחנו מגיעים לחג פורים, אנו משתמשים ברצון הזה עצמו.
לכן הסמל של חג פורים הוא כבר לא הנר שדולק מעל לשמן, הרצון, אלא היין, האור, שממלא את הרצון.
כדי להדליק את הנר, כדי שהוא יידלק בבינה, עלינו לחבר את המלכות עם הבינה, את רצונות הקבלה וההשפעה.
וזה מה שמסמל חג החנוכה – העלאת המלכות לבינה, והדלקתה בתוך הבינה, שמוסיפה לבינה את כוח הרצון של המלכות.
ואז, שם, בבינה, בפתילה העולה מתוך השמן, נדלק האור.
הפתילה – זה זעיר אנפין, שמכונה "הקו האמצעי" ומחבר בין השמן, המלכות, לאור הבינה.
לעת עתה, כל זה מתרחש מעל לרצון שלנו, זהו תיקון בתכונת ההשפעה שאותו אנו מקבלים מעל לתכונות האגואיסטיות שלנו (תשובה מיראה, להשפיע על מנת להשפיע).
מתוך שיעור על איגרת של הרב"ש, 13.12.2009
רשומות קודמות בנושא:
חנוכה – חג האור שבתוכי
שיחה על "חנוכה"
חנוכה שמח!
