מרווח עבור האור

laitman_2010-03-10_5442-70.jpg

שאלה: כיצד באופן מעשי תשתנה התפיסה שלי, כשאני אצא מהאהבה האגואיסטית ואראה את העולם דרך הרצונות של האחרים – האם אני אראה את החדר בצורה אחרת, את הכוס בצורה אחרת, את כל בני האדם בצורה אחרת?

תשובתי: בהמה, וזה כולל גם את עצמי, נשארת בהמה. אתה תישאר בנקודה של ה"אני" שלך, אך אליה אתה תוסיף חוש (כלי) אחר לגמרי, רצונות של אנשים אחרים.

הבורא ברא רצון המורכב מעשרה חלקים (עשר ספירות, הוי"ה). כעת אני מרגיש את עצמי בתוכו, אני מרגיש רק את השכבה הנמוכה ביותר של הרצון הזה (את הנקודה השחורה). אני נולד, חי, מת וחוזר לאותן עשר הספירות של האגואיזם שלי, בהרגשת העולם הזה, וכך מדור לדור, מחיים לחיים (מפרצוף לפרצוף), ובכל פעם אני עובר את אותם המצבים: עיבור, יניקה, מוחין (המוות הוא החלפת פרצופים), ושוב: עיבור, יניקה, מוחין…

כיצד אני יכול להרגיש את העולם לא מתוך הנקודה השחורה שלי, אלא דרך הרצונות של האחרים, הנמצאים מחוץ לי, ויחד עם זאת "אני" נשאר בתוך כל זה, העלם שלי לא ישתנה? אם אני איעלם, ביחס למה אני ארגיש את האחר? אני חייב להרגיש אותו כנגדי, המנוגד אליי והשנוא עליי, יותר ויותר. אין שנאה יותר גדולה, מהשנאה שהתגלתה בקבוצתו של רשב"י. וכאשר מעליה הם בנו אהבה ביניהם, הם השיגו את גילוי אורו של הזוהר. שנאה גדולה מבפנים ואהבה גדולה מעליה, זה מה שנותן את ההבדל ביניהם, בו מאיר אור החכמה, האור של ההשׂגה. מבפנים ישנו אגואיזם ענקי, ומעליו מסך, רק כך ניתן לגלות את האור הגדול.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מתן תורה", 26.04.2010

רשומות קודמות בנושא:
העולם הוא התוצאה של התכונות שלי

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest