"סגסוגת" רוחנית

התכללות רוחנית מתבצעת ע"י הכוח שמגיע מהבורא. למרות שהתכונות שלנו מתכללות זו בזו, זה מתממש מחוץ לנו, למעלה ואי אפשר לעשות את זה ברמה שלנו. אני לא יכול לקחת שתי תכונות ולערבב ביניהן כאן, לפניי, על השולחן – בצלחת אחת. אני צריך להעלות אותן למעלה, למקור שלהן, מקום שבו הן מתכללות זו בזו לאחד שלם, בתוך הבורא – ושם אני אעבוד על ההתכללות שלהן.

הרצון שלי לכלול את התכונות האלה נמצא כאן, בשטח שלי, בעולם הזה. אך על מנת ליצור את ההתכללות שלהן אחת בשנייה, אני צריך להעלות אותן לשורש – לכתר של המדרגה הזאת ולהתחבר למקום שבו הן פועלות כאחד שלם. הרי זה לא חיבור חומרי, בו כמה אטומים מתחברים למולקולה אחת ויוצרים סוג של "סגסוגת", כמו אחרי התכה.

בחיבור הרוחני, לא נשאר כלום מקו ימין וקו שמאל ויוצא קו אמצעי – כמו משהו חדש לגמרי, ואי אפשר לזהות שהוא מורכב חלקית – מקו שמאל וחלקית – מקו ימין. ההתכללות מתקיימת בתכונה החדשה, על פני התכונות שהיא מורכבת מהן.

הרצון ליהנות, שמתחבר עם המסך ועם האור החוזר, כדי לעבוד למען השפעה – נראה כי הרצון שלמטה עם המסך (כוונה על מנת להשפיע) – למעלה; כאילו הכוונה והרצון מתקיימים בנפרד, ואלה שני מרכיבים נפרדים, ולא אחד שלם. אבל זה לא נכון! מושגים של העולם שלנו נותנים הסבר כזה, אבל ברוחניות הכוונה והרצון חייבים להיות בלתי נפרדים; מחוברים זה עם זה; מתכללים זה בזה.

הכוונה מחליפה את אותו הרצון מקצה לקצה, ומנצלת אותו על מנת לקבל, או על מנת להשפיע. לכן העבודה שלנו ב"יום השלישי" של התכללות זה בזה, של יצירת גוף משותף אחד וגם עבודה פנימית של האדם, ביצירת הקו האמצעי של התכונות שלו עם צד ימין וצד שמאל לתוך אחד שלם – מחייבת אותנו להתכלל בבורא. הרי בתוך הבורא נמצא המקור של כל הדברים המנוגדים האלה, בו הם מתקיימים באחדות. לכן ביום השלישי, אחרי שעלו לבורא, התגלה ניגוד רוחני לבורא – מוות רוחני של הרצון מסוג: "שכם".

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 04.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
כאב הריפוי של היום השלישי
בנקודת הפוקוס על הרוחניות
שלושה קוים