טענה: אין אף תעודה היסטורית שמתעדת את יציאת מצרים, אז למה אתה מתייחס אליה כמשהו שאכן קרה. זה לא מדעי!
התייחסותי: נזכרתי במשפט מתוך המלט, שלמיטב זכרוני אומר כך:
"ישנם דברים רבים בעולם, הורציו ידידי, שעדיין לא ידועים לחכמים שלנו".
ניסיון החיים מלמד אותנו לתת פחות ופחות אמון במסקנות ההיסטוריות-פילוסופיות שלנו, שכעבור זמן מה מתגלות כשגויות, ודווקא כתבי הקודש מתאמתים.
אני, על אף היותי דוקטור לפילוסופיה, בז ל"מדע" ההמצאות הזה, של כולם על הכול. אני מאמין רק בנתונים מוחשיים לפי הכלל הקבלי: "מה שלא נשיג, לא נדעהו בשם" (ראו בעל הסולם, מהותה של חכמת הקבלה).
המקובלים מדברים אך ורק מתוך ההשגה הברורה שלהם ולכן רק להם אני מאמין – במה שעוד לא השגתי בעצמי – על סמך זה שהשתכנעתי באמיתותם. עלינו להיסמך רק על פרקטיקה, בלי להוסיף שום המצאות והקשרים משלנו.
ממליץ לעיין במבוא לספר הזוהר, לגבי גבולות ההשגה, ובמאמר קבלה ופילוסופיה.
פוסט קודם: מזווית פילוסופית
הרב קוק בפירושו לשיר השירים (בתוך 'עולת ראיה') כותב: