פגישה עם הבורא על גשר האהבה

שאלה: כיצד אני יכול להשפיע לאנשים אחרים, אם אני צריך להרגיש את רצונותיהם כשלי עצמי? יוצא, שאני משפיע לעצמי?

תשובתי: לא, אני בכל זאת ארגיש אותם דווקא "כשלי", אך הפער ביני לבינם יישאר. השנאה תישאר, ומעל השנאה אני אבנה גשר של אהבה!

בתוכי יש רצון לעצמי שהוא כנגדם, ומעל הרצון ישנו מסך ואור חוזר, רצון למלא אותם ולא את עצמי, כאשר אני אמלא את הרצונות האלה, זה יהיה בכוונה על מנת להשפיע. הרגשת עצמי ואותם כנגדי, ויחד עם זה את הרצונות שלהם כשלי, זה נהפך לפרצוף רוחני של הנשמה שלי. כל הרצונות, הנמצאים מחוץ לי, נכנסים עכשיו לתוך ה"גוף" של הנשמה שלי, הרי אני ממלא אותם בכוונה על מנת להשפיע.

רק אותם אני יכול למלא, אני בעצמי משתתף בזה רק כממלא, כמו ראש, "ראש הפרצוף"! וכל הגוף שלי הם הרצונות הזרים.

אם נצייר פרצוף רוחני, אז ראשו הוא האני המקורי, והגוף הוא הרצונות הזרים של כל שאר בני האדם. אחרת את מי אני אמלא בכוונה על מנת להשפיע, את עצמי?!

אני מושך אור, בכדי להשפיע דרכי לכולם, כלומר אני הוא הראש שמחליט לעשות כך. וכאשר אני ממלא אותם, אני הופך להיות כמו הבורא ביחס אליהם. לכן אני מרגיש, איך בתוך הגוף הזה של הנשמה, של רצונותיהם שהפכו להיות כשלי, מתגלה הבורא! הבורא הזה הוא אני! משמע, שאני נמצא בדבקות עם הבורא.

הרי הרצונות האלה שייכים לבני האדם האחרים ואני ממלא אותם, סימן שאני הופך להיות דומה לבורא! בדיוק כך בנוי הפרצוף הרוחני: בראש יש את המחשבות שלו, הרצונות שלו והרצונות של האחרים, ההחלטה כיצד לנהוג, אך בגוף הרצונות של האחרים שהפכו להיות עבורו כשלו עצמו (ואהבת לרעך כמוך), לכן הוא מרגיש בגוף הזה דבקות עם הבורא ואת עולמו החדש.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מתן תורה", 27.04.2010

רשומות קודמות בנושא:
600,000 אורות בינינו