קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: כדי לאהוב דגים או נכד אין צורך להתאמץ. למה באהבה לזולת אנחנו מחויבים לעבור תהליך כל כך קשה, מסובך וארוך?
תשובה: ברצונות האגואיסטיים אני פועל מתוך אינסטינקט: אני אוהב את עצמי וכל מה ששייך לי, ולא אוהב כל מה שזר לי, כי אני מרגיש שזה מרוחק ממני, לא שייך אלי. זה ההבדל בין "שלי" ו"כל השאר", שנברא בנו רק כדי שנגיע להכרה שאנחנו מנוגדים לכל העולם, ואחר כך באותה מידה, מנוגדים לבורא.
גילוי של מצב זה נקרא גילוי של "הנשמה הכללית השבורה".
אם הבורא היה גלוי כלפי, הייתי מאבד את חופש הבחירה, את הרצון, את המחשבה ואת הפעולה, מתבטל באופן מוחלט כלפיו. לכן כדי להידמות לו, בתכונת ההשפעה, אני יכול להשיג זאת רק ממצב של הסתרה, כאשר הבורא נסתר ממני. אבל במקרה כזה אני זקוק לדוגמה אחרת של תכונת השפעה ואהבה, במקום הבורא כדוגמה.
כדי ליצור עבורי הזדמנות כזאת, שבזמן ההסתרה מהבורא אוכל להשיג את ההשתוות אליו, נתנו לי לראות שבירה של נשמה אחת, של אדם הראשון לנשמות פרטיות. כתוצאה מהשבירה, כל נשמה מדמיינת עצמה מחוץ לאחרות, ונדחית מהן על ידי האגואיזם שלה. בזמן שהיא מתקנת את האגואיזם שלה, את הריחוק מנשמות אחרות, היא משיגה את תכונת ההשפעה, הדומה לבורא, וזו היא כל מטרת הבריאה!
לכן אנחנו לא צריכים לחפש תיקונים בשום מעשים, חוץ מיחס לזולת, כמו שנאמר: "מאהבת הבריות לאהבת הבורא". כך אנחנו מתקנים את הנשמה שלנו, הופכים להיות דומים לבורא ומשיגים את מטרת הבריאה. לכן "ואהבת לרעך כמוך", זה החוק הכללי של העולם (של התורה), וכל החוקים האחרים הם התגלויות פרטיות של חוק זה.
ידיעות קודמות בושא:
לא כדאי לצחוק על החוק
אחת מן השתיים: אהבה או מוות
ידיעות נוספות במדור: משבר עולמי
