דף הבית / משבר עולמי / ריצת המרתון הזו התארכה מידי

ריצת המרתון הזו התארכה מידי

מיכאל לייטמן

בשנים הקרובות העולם יתדרדר למצב כזה, שבני האדם ירצו להבין, כיצד ניתן לחיות אחרת. ואפילו לא רק בגלל התנאים החומריים הקשים, אלא בגלל ההכבדה על הנשמה. ובינתיים בעולם שולט וחוגג הכסף, וכלום חוץ מכסף. אבל עוד מעט זה יסתיים, והאדם ירגיש, שזה לא ממלא ולא מספק אותו יותר, ופשוט רע לו, למרות כל הטוב שיש בחיים.

גם עכשיו כבר רע לו, אבל בינתיים הוא מצליח להישאר במשחק, לסגור עיניים לגבי הדברים האמיתיים והרציניים, ולהיות במרדף אחר מטרות זמניות, שאותן הוא מדמיין לעצמו בצורה של הנאות – כסף, כבוד, שליטה.

אחרת מה עוד נשאר לו לעשות בחיים האלה? אנחנו מסתכלים זה על זה וללא כל מחשבה עושים אותו הדבר כמו כולם. "אם אני דומה לסובבים אותי, אז אני מרגיש טוב". לכן האדם בוחר לעצמו איזו מטרה כללית ונעימה ורודף אחריה, בניסיון להתחבא מהרגשת הריקנות. הכוח המגן של המערכת הגופנית מחייב אותו לחפש מטרה, שבה הוא יהיה כל הזמן עסוק, "לדעת בשביל מה אני חי", הראש עסוק – אחרת הוא יישאר ללא "תמיכה" בחיים, כמו תינוק שהלך לאיבוד. אחרת נהיה מפחיד מהשאלות הנצחיות: בשביל מה אני קיים, מה קורה עם החיים שלי?

אבל במוקדם או במאוחר האדם יקבל תוספת רצון, ואז הוא לא יהיה מסוגל עוד לחשוב בצורה פנאטית מהבוקר עד הערב רק על הגשמיות. הוא פתאום יבין, שהמרדף הזה היה מסודר בכוונה, כדי להסיח את דעתו מהעיקר.

מתישהו, בסוגרו את עיניו, הוא הצליח לרוץ יחד עם כולם – אבל אין לו יותר כוח. כולם ממשיכים במרוץ, אבל הוא ירד מהמסלול – זה כבר לא מושך אותו יותר, הוא לא מרגיש את המשמעות. כי הרצון נהפך לכל כך עמוק, שכבר לא נותן למלא עצמו במטרות גשמיות:

  1.   גופניות: אוכל, מין, משפחה.
  2. אנושיות: כסף, כבוד, מושכלות, שליטה.

ואז הוא מתחיל לחפש מטרה נעלה. יותר מכל אלה.

רשומות קודמות בנושא:
כול האנושות נמצאת במרתף
האור עושה את הכול!
שאלה – מתוך ניצוץ אור

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest