קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אנחנו יכולים לדרוש מהאור את כל התיקונים והמילואים הדרושים לנו. כל מה שרק אנחנו יכולים לחשוב עליו, נמצא באור, כי הרי זהו המקור שלנו שברא אותנו.
כאשר אנחנו, על ידי כל הפעולות שלנו, (לימוד, עבודה בקבוצה, הפצת חכמת הקבלה) מושכים אלינו את האור והוא מתחיל לפעול עלינו, מגיעה אלינו הרגשה כאילו אנחנו עומדים מול משהו לא ידוע.
האור הזה כבר מתחיל להתקרב אלינו, למרות שעדיין איננו רואים אותו, אנחנו מרגישים כיצד מגיעה עד אלינו "הרוח" שלו. אז אנחנו מסוגלים לבצע פעולות כלשהן, משום שאנחנו מפחדים לאבד אותו, לאבד את האור הזה, את ההרגשה הזאת.
כך מתחילים להיבנות היחסים שלנו עם האור, מתוך הפחד שהוא יעלם. האור נותן לנו להבין, שאם איננו רוצים לאבדו, אנו חייבים להיות המשפיעים! מתחילה בדיקה עצמית והשתדלות להישאר באותן הכוונות והתכונות, כדי לצאת מהאגו.
כך אנחנו מתחילים לבנות "צל" על הרצון ליהנות הטבעי שלנו. זהו התרגיל שעושה איתנו האור, כביכול הוא אומר: "אתה רוצה להרגיש אותי?! אז עשה כך! ואם לא אז אני נעלם…". המשחק הזה מלמד אותנו בהדרגה להישאר ב"צל", עד שזה הופך לטבע השני שלנו. כעת אנחנו רוצים להיות באור, אנחנו מרגישים שזהו מצב מיוחד – התעלות מעל החשבונות האישיים שלנו. כך מ"לא לשמה" מגיעים ל"לשמה".
מתגלה לנו שמהמצב הזה ישנה תחושה של שלמות ונצחיות, כלומר המצב הוא לטובתנו. ואחר כך אנחנו מתחילים להעריך את המצב הזה בעצמנו, את התכונה עצמה, השפעה ואהבה לזולת, כל מה שהאור עושה עימנו במשחק שלו, בכך שמתקרב ומתרחק כדי שהצל יהיה פעם מצד האור ופעם מצידנו: פעם האדם מסתיר את הרצון האגואיסטי שלו, פעם האור מסתיר את עצמו. כך אנחנו בונים בהדרגה את המסך האנטי-אגואיסטי שלנו.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 16.04.2010
רשומות קודמות בנושא:
דרך החושך כבר רואים את ההצלה…
משחק של אור וכלי
כל ימי חיי…
