קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: עד כמה אמיתית ההתפעלות, שאותה מקבל אדם בזמן ביקור במפגש מקובלים (קונגרס, חג, או סתם תוך כדי ביקור במרכז "בני ברוך"), אולי זה כמו שכרון חושים (מהאור המקיף), שהרי האדם אינו מסוגל להחזיק בתוך עצמו את המילוי הזה, להשתמש בו נכון לתקופה מסוימת?
אם הקבוצה היא מושג רוחני, אז למה כשאני יושב בבית, איני יכול לקבל כזאת התפעלות? למה צריך לתקשר דווקא בצורה פיזית עם מקום, עם האנשים – נושאי הרעיון? כדי להיות תמיד מוכן ללימוד ולהפצה? האם הצורך הזה בנוכחות פיזית תמידית הוא שקרי, או שזה הכרחי? האם אפשר לשמור על האש הפנימית מבלי להופיע במרכז באופן פיזי? למה זה לא יכול להצליח?
תשובה: האדם נע למטרה מחייבת, שסומנה על ידי הבורא. תחילה בכפיה, ובמהלך גלגולים רבים, עד שמופיע בו הרצון להשיג את השורש שלו, "מאיפה הוא". הרצון הזה נקרא "נקודה שבלב". הוא מופיע באמצע החיים הנורמאלים, בצורה של אדישות כלפי החיים האלה מצד אחד, ובצורה של חיפוש אחר משמעות החיים מהצד השני. ואם הרצון בשל, האדם "מוצא" (מביאים אותו מלמעלה) את מקור ההתקדמות העתידית – קבוצה, לימוד, ספרים, מורה.
החל מאותו רגע, האדם בעצמו יכול לזרז את תהליך ההתפתחות שלו, ובמידת ההאצה, הוא מרגיש שאינו מתפתח כבר על ידי ייסורים, הבאים מהשפעת הכוח שמאלץ אותו להתפתח, אלא מתפתח תחת השפעת הכוח הטוב שמושך אחריו, שאותו הוא בעצמו מעורר.
זהו חופש הבחירה היחיד בכל הקיום שלו. בכל השאר הוא רובוט, כמו שאר האנשים, הנשלטים על ידי האור מלמעלה. ורק אותם האנשים, שבהם מתעוררת "הנקודה שבלב", מקבלים הזדמנות לפעול בחופשיות ובזירוז הזמן אל המטרה. הזירוז מתבצע על ידי הגברת הרצון להשגת המטרה. אין אפשרות אחרת! להגדיל בעצמך את הרצון, יותר ממה שניתן לך מלמעלה על ידי האור, זוהי הפעולה החופשית היחידה של האדם!
כל רצון שלנו נוצר על ידי האור – הכוח העליון. מתחילת הבריאה האור הוא שיצר את הרצון, ורק הוא שולט בו. רק אור ורצון קיימים בעולם. אור – הבורא, רצון – הנברא.
להשפיע על האור כדי שיחזק את ההשפעה שלו עלי ויגדיל בתוכי את הרצון למטרה – זוהי המשימה שלי!
אני יכול להשפיע על האור רק אם מופיע בי מבחוץ רצון גדול יותר ממה שקיים בי עכשיו, ממה שאותו האור נתן לי. ואז יתברר, שלא האור ראשוני והרצון שלי משני, אלא להפך, שאני, עם הרצון המוגדל שלי, מעורר אור מוגדל, שולט על האור (על הבורא, על הגורל שלי).
כדי לתת לאדם כזאת אפשרות, נוצרנו תחילה כנשמה אחת (אדם), כמערכת נשמות שהיתה כמו גוף אחד, בקשר והרמוניה מלאים. ולאחר מכן המערכת הזאת איבדה את הקשרים ההדדיים שבה. בכך ניתנה האפשרות למי שרוצה לממש את ההתעוררות הראשונית שבו (הנקודה שבלב, מהבורא) אל המטרה, ללכת אליה בעצמו, במהירות ובנוחות, בתנאי שהוא מחפש איך להתאחד עם נשמות אחרות לנשמה אחת משותפת. ואז האדם הולך אל המטרה בדרך האור ולא בדרך הייסורים.
מלמעלה מביאים אדם כזה לקשר עם נשמות דומות – לקבוצה של חברים שלומדים קבלה. זאת משום שהקבלה מסבירה את כל שיטת התנועה אל המטרה לא בדרך ייסורים, אלא בדרך של שימוש באור.
אם האדם שואף להתפעל מהשאיפה של הקבוצה אל המטרה, הוא מעלה בכך את השאיפה הפרטית שלו אל המטרה. ובזמן לימוד הקבלה, כאשר לומד את התנהגות הנשמה המתוקנת, הרצון המוגדל שלו אל המטרה (הרצון שאותו קיבל מהקבוצה, שהוא מעל לרצון שאותו עורר האור), משפיע על האור, וגורם להגברת פעולתו – השפעת האור יוצרת את החיבור בין הנשמות, שבחיבור זה האדם מרגיש את הביטוי הממשי לאור, את המטרה שלו – את גילוי הבורא!
השגת המטרה מתרחשת בתוך רצון משותף – שלו (הנקודה שבלב) ושל מה שקיבל מהקבוצה. בכך הוא מתחבר עם הקבוצה אל תוך רצון משותף – כלי משותף. בסוף כל הפעולות האלה, כולנו צריכים להתחבר לרצון אחד משותף (כלי, נשמה) הנקרא אדם, שבתוכו היינו לפני הפירוד (השבירה).
כיוון שהפעולה היחידה שתלויה בי בחיים האלה תלויה בקבוצה, אני צריך לחפש הזדמנויות להתפעלות מירבית ממנה. זה מה שצריך להנחות אותך!
ראה מאמרי רב"ש, וכן התבטאויות של בעל הסולם ושל שאר המקובלים בנושא.
