קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
…
הכנה לשיעור: מאמרי שמעתי, מאמר ס"ג, "לוו עלי ואני פורע"
וידאו
אודיוחלק א': זוהר לעם, פרשת "וירא", אות ר"ע
חלק ב': כתבי בעל הסולם, "בית שער הכוונות", אות נ"ג
חלק ג': בעל הסולם, עיתון "האומה", כותרת "ביקורת למרקסיזם", טור ב', ד"ה "ברור שבעת", שיעור 7
שיעורים נוספים במדור: שיעור הקבלה היומי
שלום רב יקר
בשיעור האחרון למדנו שיש חנות פתוחה ואפשר לקחת הכל (אין חנווני)
אבל הפנקס פתוח והיד רושמת. אנחנו לוקחים הלוואות ויש להחזיר אותן.
זאת אומרת שאנו צריכים לזכור את מי שנותן לנו – הבורא!
האם כדי להחזיר כל פעם את ההלוואה אני אמורה לדעת שאני צריכה להיות
מחוברת למטרה? האם ברגע שיש ניתוק מהמטרה וניתוק מהבורא בא הפרעון
של הגבאים.. זאת אומרת, אם אני דורשת את תכונת ההשפעה, אני מביאה על עצמי את האור.
זאת אומרת שהחשבון האמיתי הוא לא רק במעשים אלא בעיקר בכוונות, וזה ממש ברור לי. אבל איך אני יודעת שאני פורעת את חובי כמו שצריך? האם אני יודעת את זה לפי התוצאות? אבל לפעמים פרעון החוב מגיע לאנשים מאוד מאוחר בחייהם, כאילו לבורא יש הרבה סבלנות והאדם חושב שהוא "בסדר, או יוצא מזה".. ואז באים לו הגבאים… אבל אם אני פורעת את חובי בהתכוננות ומודעת לזה כל הזמן, האם אז לא יבואו הגבאים?
לאורך כל חיי עוד לפני שלמדתי קבלה, הרגשתי תמיד בתוכי שיש חוק מסויים שהחיים מסודרים כלפיו, לכל פעולה יש תגובה וזה ממש לא משנה מתי הצדק האלוהי נעשה, הוא בטוח נעשה! ולכן תמיד שמתי לב למעשי ולכוונות שלי. כמו משהוא פנימי שלוחש לי מהמקור, "יש בורא שמנהל פה הכל".
בברכת חג שמח
מירי