דף הבית / נשים / למה לאישה כל כך חשוב להיות יפה?

למה לאישה כל כך חשוב להיות יפה?

למה לאישה כל כך חשוב להיות יפה?
שאלה:
למה נשים כל כך עסוקות במראה החיצוני שלהן? מה השורש לחשיבות המראה החיצוני של האישה עבור עצמה ועבור הגברים?

תשובה: הנטייה שיש לנשים להתקשט באה משורש עליון. "להתקשט" זה נקרא לתקן את עצמנו בהתאם לבורא, כוח האהבה והנתינה. למעשה, נטייה זו מושרשת בעמקי נפשו של האדם. בתוכנו נמצא ה"רשימו", הגן הרוחני שלנו, שעל ידו עלינו "לקשט" את כל הטבע האגואיסטי "המכוער" שלנו, לייפות אותו.

להיות יפה פירושו להיות דומה לבורא, ולכן המילה "אדם" היא מלשון "דומה" לבורא. אדם נעשה יפה כשמאיר בו האור העליון, "אור החכמה".

ולמה דווקא האישה מתקשטת? כי בעולם שלנו האישה מסמלת את ה"מלכות", את שורש הבריאה. העניין של גבר ואישה, חתן וכלה, מסמל את היחסים שבין הבורא לנברא. הנברא – אישה, הבורא – גבר.

מהותו של הקישוט היא כיסוי, ובשפת הקבלה הוא נקרא "מסך ואור חוזר". מדובר בכיסוי על האגו שלנו. יוצא, שכל אחד מאיתנו, גם אישה וגם גבר, צריך ללמוד להתקשט, "לאפר את הנשמה" – ולהיות יפה!

(מתוך התוכנית שאל את המקובל 39. לצפייה בתוכנית המלאה)

3 comments

  1. רמח"ל/פרוש למאמר ויהי מקץ

    הדקדוק על הפסוק מבואר על אומרו "ופרעה חולם", ולא "ופרעה חלם". ולהשיב אמרים אמת, הוקדמו הקדמות רחבות ונכונות, זה ענינם, שתים הנה הבחינות אשר יבחנו במאורות עליונים, הלא המה, הפרצופים, והספירות, אשר הכין המאציל להנהגת עולמו. ראשונה – המאורות עצמם בכל פרטיהם; והשנית – הרכבותיהם המתחלפות. כי כל הפעולות הצריכות לעולמות – נשרשות הן בהרכבות הפרטיות. הלא כללות ההנהגה בז"א, הם זו"ן. ונמשכים הדברים על ידי זיווגים, שהוא הסכמת הימין והשמאל – שני ראשי ההנהגה כידוע. אך לפי המאור השולט בזיווג – יהיה הזיווג ההוא. ולפי הרכבתו הפרטית המאירה בזיווג ההוא, תמשך משם הפעולה. ולפי הענין הזה – ממאור אחד לבד תמשכנה פעולות שונות לפי הרכבותיו:

    והנה לענין ההנהגה הכללית נמצא ב' מקורות, הא' – הוא מקור נעלם; והב' – הוא מקור מגולה. הנעלם, הוא קשר אחד בהרכבה פרטית, הוא הנקרא חותם אמת, והוא באמצע הת"ת של הז"א, מקור ששם מתחברים או"א זו"ן, כי יסוד אימא נשלם באמצע הת"ת הזה, ושם התחלת רחל נוק' דז"א, והת"ת עצמו באמצעה. וזהו מקור ההנהגה הפנימית, שכל הדברים כלם שם הם מתגלגלים ונזמנים כא' [= כאחד], כי כן סדר ההנהגה, מאימא לז"א, ומז"א לנוק':

  2. רמח"ל/עשרה אורות

    עשרה אורות

    א. תענוג הנשמות הוא בהשיג אורות, וכפי יוקר האורות כך הוא גודל התענוג. (יקר מכל האורות הוא היחוד, וזה מה שרצה לגלות בפועל הא"ס ב"ה, לתת תענוג שלם לנשמות, ותענוגן בו לנצח נצחים.

    ב. הא"ס ב"ה הוא השלימות שאינו נותן מקום לחסרונות. כדי לגלות ענין זה בבירור, נתן מקום לחסרונות בהעלים שלימותו. ובתיקון כלם, אז יודע באמת כח השלימות מה ענינו, כי אין האור ניכר אלא מתוך החושך.

    ג. מה שעומד בסוד השלימות בא"ס ב"ה, עומד בסוד העלם בקו ורשימו, דהיינו החסרון לבד (החסרון) ברשימו, ותיקונו בקו. ובהשלים הקו לתקן הרשימו, הרי לא עשה אלא שהחזיר הדבר לשלימות שהיה כבר מתחילה.

    ד. הרשימו – שורש הגוף, והפעולות נשרשות בחלקיו בפרט. הקו – שרש הנשמה, כוללת כל הכחות כאחד, ושולטת על כל הפעולה של הרשימו, להחזיר הכל ליחוד.

    ה. הא"ס ב"ה פועל בדרך כל-יכול לפי שלימותו. ולא בדרך זה נברא העולם, אלא בדרך ההדרגה, והיינו בורא בשותפי דאתוון, שהרבה כחות מתחברים להוציא פועל אחד, והכחות בהדרגה זה אחר זה. על כן יכולים אנו לדבר, כי הוא דרך מתקרב לדרך שלנו. אך הכל-יכול, אין לנו ידיעה בו כלל.

    ו. הספירות הם – ששיער בעצמו הרצון העליון לברוא כל כך בריות, ולהנהיגם בהנהגה זאת. והיינו מה ששיער להעלים שלימותו, ולחזור לגלותו מעט מעט, עד שיתגלה לגמרי. ולא נבראת שום בריאה, ולא קרה שום מקרה, שלא ישוער ממנו, על פי התכלית הזה. ואלה המחשבות הם הספירות הנראות לנביאים, כמו שמי שיוכל לראות נשמת אדם – יראה המחשבות שבה, שהם התלהטות אחד שיש בה, כן נראות הספירות האלה.

    ז. הרשימו שממנו כל הכלים, ענינו הנהגת שכר ועונש, טוב לטובים ורע לרעים. הקו ענינו יחוד מתקן הכל, ומחזיר כל רע לטוב.

    ח. הספירות נקראו אור נאצל, כי, מתחילה לא היה אור ניתן ליראות, ועכשיו יש אור ניתן ליראות, שהם הספירות. אבל אינו דבר המשתלשל (בחדש) [מחדש], אלא הוא דרך אחד מהדרכים שבמחשבתו העמוקה שנתגלה, וניתן ליראות בדרך אור, וזה שכתוב, באורך נראה אור.

    ט. רשימו הוא הדרך המוגבל עם כל חלקיו. ובתחילה יש מקום לנמצאים, והוא חק המצא תחתונים, והוא סוד מלכות. ובזה המקום יש הרשימו, שהוא אור, חומר היולי לכל דרך המוגבל, אך שעדיין לא נכנס בכל מדריגותיו ובניניו. וזה המקום הוא חלל, שרצה לומר – שיש בו בית-קיבול, והיינו המדריגה שנותנת שיהיו אחרים נכללים בה. ועד שלא נכלל, נקרא שהבית-קיבול חלל, וזה נשאר בהסתלקות האור הא"ס ב"ה משם. כי הבחינה שבבלתי תכלית – לא היה שייך חילוק מדריגות, אלא הכל מתוקן מעיקרא. יש, א"ס המקיף, ורשימו המוקף, וצנור בין זה לזה, ואור בין זה לזה:

  3. אבל מדובר כאן בקישוט במישור הרוחני. אני מרגישה שמאז שהתחלתי ללמוד אני פחות מתעסקת עם החיצוניות שלי. האם התהליך הזה מוכר? חיובי? שגוי?

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest