קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הקבלה מלמדת אותנו שהחיים האמיתיים מתחילים ברגע היציאה מן החומר אל הרוח, מהרצון לקבל אל הרצון לתת, מהעולם שלנו אל העולם הרוחני. לרגע זה קוראים "יציאת מצרים".
בדורות עברו עשו זאת יחידי סגולה בעלי רצון חזק במיוחד, והם מספרים לנו שלפני היציאה ממצרים צריך להגיע למצב שנקרא "וייאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו, ותעל שוועתם אל אלוקים מן העבודה, וישמע אלוקים את נאקתם" (שמות ב' כג').
הטבע של הנברא הוא שמפריד אותו מן הבורא. הכרת הטבע הזה במלוא עוצמתו, יחד עם ההבנה שרק הבורא יכול לגאול אותו מאותו טבע, כי הוא זה שברא אותו, מביאה את הנברא לחסרון המתאים, אל המצב שנקרא "וייאנחו". אז מתקבלת זעקתו והוא מתעלה אל מעבר לטבע וזוכה לדרגת "אדם" (מלשון דומה לבורא).
בדורנו חל שינוי משמעותי באופי העבודה הרוחנית, כי תם זמנם של היחידים. הרצון שלנו חלש מדי ולכן האפשרות היחידה שניתנה לנו היא לעבוד יחדיו, ולצרף את רצונותינו לכוח אחד חזק, בתביעה לרוחניות.
הנביאים והמקובלים לאורך כל ההיסטוריה, הכינו אותנו למצב זה, בו חובת יציאת מצרים מוטלת על כלל האנושות, ועל עם ישראל בראש המחנה.
בימים אלו חייבת מסה גדולה של אנשים מעם ישראל להגיע אל החיסרון לרוחניות. הזעקה שהם יעלו תפתח שערי שמיים, תעביר אותם אל מעבר למחסום הרוחני, תאפשר לכל העמים לצמוח רוחנית, ותביא שגשוג ואושר לכלל העולם.
לנו ב"בני ברוך" ברור שרק לימוד הקבלה בכוונה הנכונה, מספרי המקובלים הגדולים, יכול לטפח ולזרז את הרצון לרוחניות. לכן הגדרנו לעצמנו מטרה – לקיים את הוראת המקובלים ולהפיץ את חכמת הקבלה בקרב עם ישראל ובעולם כולו.
אנו מאמינים שהצלחת משימתנו תביא במהרה להכרת המוני אנשים בצורך ההכרחי לרוחניות, ל"אנחה" המונית ול"יציאה ממצרים". זה קרוב, זה קורה "בחיפזון", כמו שמספרת התורה. אז בואו ונעלה יחד אל דרגת "פה-סח", אל היציאה לעולם הרוחני, ונעשה את החג שלנו באמת שמח!
במהרה בימינו אמן!! פסח שמח, כשר ונטול קלקולים לכל עם ישראל! לחיי המשה שזועק בכולנו!
זהר רות/מאמר שאר הנביאים מרחוק ומשה מקרוב/ אות צב צג
צב) ויהי בימי שפוט השופטים: רבי חלקיה ב"ר אליעזר. פתח המקרא, שכתוב, פ] מרחוק ה' נראה לי וגו'. כי כשקב"ה מדבר עם הנביאים, אינו נגלה עליהם אלא מרחוק. ועל כן רואים דמות דברים, כאדם העומד ממרחק, חוץ ממשה.
פ] (ירמיה לא)
צג) דאמר ר' אלעזר וכו': שאמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא, כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא מתוך מראה שאינה מאירה. משה, נתנבא מתוך מראה המאירה. שאר הנביאים מרחוק, ומשה מקרוב. שנאמר, לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא. דהיינו נאמן הוא בבית המלך, קרוב הוא למלך.
זהר רות/ מאמר אלכה נא השדה, הוא חקל תפוחין קדישין/אות תק
תק) אמר ר' ייסא וכו': אר"י, חס ושלום לצדקת הזו מדברי דופי, שתאמר, שבועז אמר לה להדבק עם הנערים (עי' להלן אות תקי"א) כי כשרה היתה. שכך אמר ר' שמעון, כתוב, ויאמר לה בועז הלא שמעת בתי אך תלכי ללקוט בשדה אחר. מה כתוב למעלה, כ] אלכה נא השדה ואלקטה בשבלים. מלמד שנצנצה בה רוח הקודש. אלכה נא השדה. מי הוא שדה. היינו שדקדקה בדבריה לרמוז על האמונה הגדולה. ומי היא. היא שדה אשר ברכו ה', והיא שדה תפוחים קדישין, דהיינו המלכות, שהיא נקראת אמונה, ונקראת שדה.
כ] (רות ב)
זהר שיר השירים/לסוסתי ברכבי פרעה/אות תקמג
תקמג) ז] נאוו לחייך בתורים: בוא וראה, כל האפנים שיש בפנימיות האדם, וכל המחשבות והרצונות שבעולם שהם בלב, כולם נראים בפנים. ובפנים ניכר האדם, מי הוא. אם מעשיו הם לטובה, אם מעשיו הם לרעה. כש"א, ח] הכרת פניהם ענתה בם. ועתה שתקוני הכל, כולם הם כראוי, בתקונים ישרים, בתקונים של מעשים טובים, מיד נאוו לחייך, דהיינו שניכר הכל בפנים, בלי בושה כלל.
ז](שיר א) ח] (ישעיה ג)
זהר שיר השירים/שמוני נוטרה את הכרמים/ אות תסא תסב
תסא) שמוני נוטרה את הכרמים: היינו, כי אני נקודה אחת השומרת את שאר האותיות שנוקדו בי , ואשמור אותן. להיותה נושאת את מסך דחיריק כנ"ל, המייחד ימין ושמאל, שמיחודם יצאו כל האותיות. כי אני הולך בכל האותיות ונתפשטוו בי, כולן נתפשטו בי. הן ע"י הארת החכמה, שהמלכות מאירה ממטה למעלה, והן ע"י מסך דחירק, שהיא הנושאת אותו.